החינוך במאה ה-21

המאה ה-21 מצטיירת בעינינו כמאה של קידמה והתחדשות ,של פריצות דרך בכל התחומים  התפוצצות הידע וטכנולוגיה מפותחת. אך כל זה פסח על מערכת החינוך על פי תפיסתו  של פרופ' דוד חן בקורס  "מדעי החינוך במאה ה-21 ",לדעתו זה שהתלמיד הלומד בבית ספר במאה ה-21 נתפס בעיני המערכת כעוד בורג שצריך לעמוד בסטנדרטים ובממוצעים כאלה ואחרים זוהי לא התיחסות נכונה, כיוון שכל תלמיד הוא עולם בפני עצמו אין סטנדרט אחד שצריך לעמוד בו. העקרון של הטבע זה השונות ולא הדמיון והאחידות ומערכת החינוך שעושה אותנו דומים נכשלת פעם אחר פעם כיוון שהיא מציבה מטרות בלתי אפשריות שמתאימות לתפיסות האדם במאה ה-19 זמן המהפכה התעשיתית שהביאה לפתיחת בתי ספר ציבוריים והעלתה על נס את חשיבות הלימוד והחינוך בבתי ספר לכולם ולא רק לבני האצולה. עוד אומר פרופ' חן שכל הרפורמות שנעשו במערכת החינוך הן פרוגנוזה בלי דיאגנוזה, זאת אומרת נותנים תרופה בלי לדעת מה הבעיה .יש הרבה ידע בחינוך אך הוא לא מחובר ולא מעודכן ולא מתיחס לחקר האדם. לדעת פרופ' דוד חן החינוך הוא מדע ויש להתיחס אליו ככזה ולבנות תיאוריה מדעית לחינוך שמרכיביה הם: מורה ,תלמיד , טכנולוגיה.אני מצרפת כאן ציטוט ממאמרו של פרופ' דוד חן שנקרא "אינכם מבינים בחינוך? אתם יכולים להיות ראשי ועדה" שפורסם בדאמרקר שבו אומר פרופ' דוד חן את הדברים הבאים:"הדיון הציבורי נעשה ללא בסיס נתונים של ממש וללא היכרות עם הנעשה בעולם. מה אין בשיח הציבורי? ממש פלא, מהשיח העוסק בחינוך נעדרים שני עמודי התווך של החינוך: אין תלמידים ואין תוכן. למשל, תפישת התלמידים במערכת החינוך היא תפישה מכניסטית שמקורה במהפכה התעשייתית. היעד של "סטנדרטים בחינוך" מתעלם מכל מה שהמדע של המאה ה-20 מלמד אותנו על השונות הבין-אישית החברתית והתרבותית של התלמידים. התמודדות עם השונות העצומה צריכה להיות נושא מרכזי בדיון הציבורי של חברה המבקשת להיות הומניסטית, חכמה עם חופש מחשבה ועידוד מצוינות.

דוגמה בולטת אחרת היא נושא הידע הנדרש לקיומה של חברה אזרחית, כלכלית וסולידרית. ידע שנקרא ליבה. נושא הליבה הוא נושא ערכי, פילוסופי חברתי, תרבותי וכלכלי. מעולם לא התקיים בישראל דיון משמעותי בעניין. חוזר המנכ"ל מגדיר את הליבה במספר שעות לקבוצת מקצועות, אך לא התקיים כל דיון מקצועי, ערכי וציבורי בנושא, ולכן אין בהגדרת הליבה תכנים. קליפה ריקה. חינוך הוא עניין רציני. הגיע העת להפקיע את הדיון הציבורי מידי שרלטנים התופשים טרמפ על התחום ולהעביר אותו לפסים רציניים שבהם קודם כל מבינים את הבעיה - ורק אז מחפשים את הפתרון, כמו במדינות אחרות שמבינות מהו חינוך לצדק חברתי, לכלכלה, לערבות הדדית ולידע אישי מגוון".מצרפת  קישור לכתבה המלאה שהתפרסמה ב- 7.11.11 בדאמרקר.

 לדעתי פרופ' דוד חן מנתח נכון וברור את הבעיה של מערכת החינוך בארץ ,כיוון שאני נמצאת במערכת שנים רבות ורואה את האמור לעיל הלכה למעשה. מערכת החינוך ניסתה להכניס לשורותיה שינויים כאלה ואחרים ושינויים אילו לא שרדו לזמן רב ולא הביאו את השינוי המיוחל שכולם ציפו שיגיע .התלמידים נמדדים במבחנים ארציים ובינלאומיים צריכים לעמוד בבחינות הבגרות. להגיע לסטנדרטים וליעדים המתוחמים  בתוכנית הלימודים  וזוהי התכלית של הלמידה בבית הספר. כאשר ראו שהתלמידים בישראל הם תת- משיגים הגבירו את שעות הלימוד במקצועות הליבה ,אם כן נשאלת השאלה המהותית מה כן יביא את השינוי המיוחל האם זוהי תוכנית התקשוב שקורמת עור וגידים ומוטמעת בבתי ספר בארץ? שבה ניתן מקום וחשיבות לילד כאינדיבידואל ובעל מכוונות עצמית. התשובה לכך תהיה ברורה והחלטית כל עוד תוכנית התקשוב תהיה צמודה לתוכנית הלימודים שבה מוכתבים הסטנדרטים שבהם התלמיד צריך לעמוד ולא יתנו חשיבות לשונות שקיימת אצל התלמידים וליכולות הלמידה השונות וכן שינוי בתפיסה שהתלמיד צריך לעמוד בסטנדרטים ללא התיחסות לכך  שהוא הוליסטי ויש בו מכלול התנהגויות וידע שצריך להתאים את תוכניות הלימודים לכאלה המתיחסות לשונות הקיימת בין התלמידים.

"שוב ושוב חוזרת הרפורמה"

"שוב ושוב חוזרת הרפורמה" זה השם שנתן לארי קיובן למאמרו שמטרתו הינה להאיר את סוגיית חזרתן הבלתי נמנעת של רפורמות בית -ספריות. למאמר נחשפתי בקורס של פרופ' וולנסקי עמי "סוגיות במדיניות החינוך" המחבר שוטח בפנינו את הסוגיה שרפורמות נעשות במערכת החינוך, בדיונים על דרך ההוראה הרצויה דובר על הנעת תלמידים על בסיס תחומי הענין שלהם הציגה רעיונות על ה"ילד השלם" החינוך הבית ספרי טענו מפתחי הרפורמה צריך להתחבר לעולם האמיתי .רצו להפוך את בתי הספר למקומות ממוקדי ילדים ויצאו נגד ההוראה בה המורה במרכז והוא סמכות הידע . קיובן טוען שמעט מאוד מן השינויים המתוכננים חלחלו לכתות עצמן ואילו הן נשארו נאמנים לשיטת ההוראה הקודמת .חוקרים ואנשי מקצוע מעלים על נס את הלמידה השיתופית ,את מעורבותם הפעילה של תלמידים ואת סגולותיהם של מחשבים שולחניים אינטראקטיביים. אז על פי קיובן ואף על פי מה שאני רואה בבתי הספר חדשות לבקרים משנים והופכים את תוכניות הלימודים ואת שיטות ההוראה ,כל השיטות ותוכניות הרפורמה אינן מצליחות להטמע בכתות . ושוב יושבים ומגבשים רפורמה חדשה .בכתבה שהתפרסמה היום בכלכליסט אומרת פרופ' תמר אריאב נשיאת מכללת בית ברל ויו"ר פורום ראשי המכללות לחינוך : "צריך לוותר על בחינות הבגרות" בטוחה שהיעדים שמציב משרד החינוך בעייתיים. התיקון,  יבוא גם מביטול הבגרויות: "זה יגרום לכך שהמורה יהיה זה שימליץ על תלמידים לאוניברסיטה" עוד אומרת פרופ' אריאב שבכדי  להדגים ניתוב לא נכון של משאבים המוביל לפגיעה בנושאים הזקוקים לטיפול מיידי, פרופ' אריאב מביטה על התחום הטכנולוגי בבתי הספר. "במסגרת פרויקט 'התאמת מערכת החינוך למאה ה־21', קבעו סטנדרט של איך כל הכיתות ייראו. כבר עכשיו אני אומרת לך שבעוד חמש שנים, חלק גדול מההשקעה הזו יירד לטמיון כי אנו כבר נהיה במקום אחר. "משרד החינוך קיבל 400 מיליון שקל כדי למחשב את מערכת החינוך, והיעד הוא להתקין מקרן בכל כיתה. עד שיעשו את זה, לכל התלמידים כבר יהיו טאבלטים". "משרד החינוך תקוע", היא טוענת בנחרצות. "יש כל כך הרבה בירוקרטיה, צריך  לייעל את המערכת ולנהל את המשאבים בצורה מושכלת".קישרתי כאן בין מאמרו של לארי קיובן שנכתב על הרפורמות בארה"ב לבין דבריה של נשיאת מכללת בית ברל פרופ' תמר אריאב שפורסמו היום נראה ששניהם מדברים על כך שיש תחושה של רצון מצד העומדים בראש המערכת להביא לשינוי, אך המציאות בשטח היא לא כזו .לכל קברניטי החינוך עדין לא ממש ברור מהי התרופה המתאימה להבראתה של מערכת החינוך ולכן מנסים רפורמות שונות ,תוכניות שונות אך ברמת הכתה הן לא תמיד ישימות ולכן הן נופלות ואז שוב מחפשים שינוי וכך הלוך ושוב ללא תכלית אחת יעילה וישימה.

תאוריית ה-Flow

בקורס של פרופ' רונן מיקי "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים "נחשפנו לתאוריית ה- Flow של מייק צ'יקסנטמיהאי .צ'יקסנטמיהאי, גדל באיטליה שאחרי מלחה"ע ה-2. כידוע, מציאות החיים בתקופה זו הייתה מציאות קשה אשר הביאה הרבה אנשים למצב של חוסר אונים ודיכאון. למרות מצב קשה זה צ'יקסנטמיהאי יכל להבחין גם באנשים שהיו שמחים, הקרינו תחושת ביטחון והיו אופטימיים לגבי עתידם. תופעה זו סקרנה אותו עד מאוד וברבות השנים הוא הקדיש את מחקרו להבנת סוגייה זו. כך בעצם צ'יקסנטמיהאי פיתח את תאוריית הזרימה – Flow אשר יודעת לתת הסבר מרתק לתופעה מרתקת לא פחות. מרכיבי הזרימה:המשימה מאתגרת ודורשת מיומנות, המשימה דורשת ריכוז, ישנם יעדים ברורים, ישנו משוב מיידי לפעולה, ישנה מעורבות עמוקה ללא מאמץ, קיימת תחושת שליטה, תחושת העצמי שלנו נעלמת, תחושה ממש של העדר רגש כי כול כולנו עסוקים במשימה, תחושה שהזמן עוצר מלכת תחושת הזרימה מתאפשרת כשאנחנו מתעסקים בעצם בחוזקות שלנו, ברגע שאנו יודעים להשתמש בהם ביום-יום כך תגבר תחושת הזרימה ובהתאם לכך תחושת הסיפוק והאושר מהחיים.אנו המורים עלינו לקחת תיאוריה זו ולהסתמך עליה בבואינו לתכנן שעור יש לשלב משחקים לימודיים ולאתגר את התלמידים בפעילויות שיצרו אצל התלמידים את הרצון והמוטיבציה ללמידה .שילוב המחשבים בלמידה נותנים מענה לתיאוריה זו ניתן לתלמידים משימה מאתגרת הדורשת  מיומנות ,ריכוז ויעדים ברורים ניתן להם משוב מידי כל זאת ניתן להשיג בסביבות למידה מתוקשבות תאורית הזרימה משתלבת בשעורים שלי עם הכנסת הטכנולוגיה לשעורים . כעת ניתן להבין מדוע ילדים ואף מבוגרים יושבים שעות מול מסכי המחשב ומאבדים את תחושת הזמן כאשר הם משחקים במשחקים שונים ומאתגרים הגורמים להם תחושת סיפוק והנאה .
מצרפת סרטון בו רואים את מייק צ'יקסנטמיהאי מתאר ומסביר את תאורית הזרימה

השפה הטכנולוגית החדשה של ימינו

כמדי שנה בחנוכה מעלים את מופע הפסטיגל מופע בו משתתפים כוכבי הילדים ומבצעים שירים חדשים בנושא מסוים והשנה כמה מפתיע הנושא של הפסטיגל הוא המחשב המופע  נקרא i פסטיגל . כאשר שמעתי את שיר הנושא של הפסטיגל הבנתי שבשנים האחרונות התפתחה כאן שפה חדשה ובה מושגים רבים שלא היו ידועים כלל והיום נראים כמובן מאליו לדוגמה: לייק ,גוגל, לתייג,דיגיטל ,קליק, קובץ ,דיסקון -קי ,יו טיוב, אינטרנט, דוט קום וכו'

אם נעצור לרגע ונחשוב על כך, ישנו דור שאינו מבין משמעויות של מילים שונות אילו , ואילו הדור הצעיר נולד לתוכם ומשתמש בם רגע לאחר שלב הינקות .כמובן שהעידן החדש והשפה החדשה מהווים אתגר ממשי לדור הבוגר אך חייב להיות מעודכן על מנת שיוכל לתקשר עם נכדיו ולבצע פעולות בסיסיות בחיי היומיום שכיום כבר לא ניתן לקיימם בדרכים המסורתיות . מי שזהה ראשון ועל כך ראוי לכל המחמאות הוא משרד החינוך, על הניתוח, הבנת הצורך ומימושו בצורה שיצרה משוב ערכי בדמות סיוע לקהילה והוא הפרויקט שנקרא "קשר רב דורי"  "תכנית "הקשר הרב דורי" הינה תכנית ערכית חינוכית הבונה גשר ערכי בין דורי, ומחזקת את מערכת הקשרים בין תלמידי בית הספר  לבין האוכלוסייה המבוגרת, באמצעות הסביבה הטכנולוגית. התוכנית מופעלת ע"י משרד החינוך בשיתוף מינהל מו"ט, המזכירות הפדגוגית, מורשת קהילות ישראל, המשרד לאזרחים ותיקים ובית התפוצות. המפגשים מזמנים דיאלוג יצירתי  פורה ומפרה, בו כל צד תורם מיתרונותיו לחיזוק הקשר הבין –דורי. למידה הדדית נוצרת באמצעות תהליך החקר והחוויה המשותפת, כל אלה תורמים להבנה טובה יותר של בן הדור האחר ובכך יוצרים מערכת שורשית וערכית בחברה. (נלקח מתוך מצגת שפורסמה על ידי משרד החינוך).
בפרויקט זה יש שיתוף פעולה והפריה הדדית בין תלמידי בית הספר לאוכלוסיה הבוגרת, כאשר התלמיד מלמד את המבוגר את יסודות המחשב והשימוש באינטרנט ואילו המבוגר מספר לתלמיד על חייו, על ההסטוריה וקצת מנסיונו האישי בחיים בנושאים אטרקטיביים ובעלי ענין שיעשירו את עולם הידע של התלמיד הצעיר. כל מה שהיום נראה לנו מובן מאליו רק לפני עשרים שנים היה נראה כמדע בדיוני. מה שמצית את הדמיון הוא המחשבה כיצד יראו חיינו בעוד עשרים שנים, ומה תהיה השפה המדוברת בתקופה זו? מה שבטוח שבתקופה זו אני אהיה שייכת לדור הבוגר ואצטרך ללמוד שפה זו.
מצרפת את הקליפ של הפסטיגל צפו והאזינו לשפה החדשה שנולדה כאן