סיכום דרך

זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושק.
כמו חופים שים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני...
זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות,
שכמו חידות,
פרידות גם הן אינן פתורות.
אין בי מנוחה,

רוחך שבי
גם היא בוכה. 

בחרתי לפתוח רשומת סיכום זו עם מילותיו של "שיר פרידה" שכתב שלמה ארצי, השיר משקף מאוד את תחושותי ומחשבותי, היום כאשר אני עומדת בפני "פרידה" מתקופת הלימודים וכתיבה רישמית בבלוג במסגרת הלימודית. 
אני רוצה לשתף כאן בדרך שעשיתי מאז החלטתי ללמוד לתואר שני ועד היום, כאשר אני ניצבת בפני סיומו.
בראש ובראשונה  אני מרגישה צורך לומר "תודה" ענקית שזכיתי להכיר וללמוד מד"ר גילה קורץ העומדת בראש החוג "תקשוב ולמידה" ששימשה לי דוגמה ומופת לאשת חינוך מיטבית, בזכותה שיבחתי את יכולתי להבין כיצד יש לבנות מערכת של יחסי אנוש נכונים ואמיתיים עם תלמידי, לפרופ' דוד חן הדיאקן של המכללה על המקצועיות המרשימה במדעי החינוך, למרצים השונים שפגשתי במסגרת לימודי. וכמובן  להודות  לחברי לספסל הלימודים על שיתוף ועבודת צוות מופלאה.
אני ניצבת לפניכם כאן בתחושה, שכן הצלחתי להגשים סוג של "חלום" למדתי ונחשפתי לדעות, גישות, השקפות, כלים טכנולוגיים רבים ודברים פרקטיים שונים שאקח עימי. כולם יחד הפכו אותי לאדם חושב, פתוח, עם עמדות מעוצבות וברורות. 
את דרכי התחלתי מהוססת, בודקת וחוששת. היום עומדת בבטחון מלא בפני המשימה. אני מרגישה "שאין בי מנוחה" כדברי השיר, רוצה להמשיך קדימה ליישם ולתרום מהידע העצום והרב שצברתי.

בתחילת הלימודים כאשר נתבקשנו לכתוב בלוג היתה בי איזו שהיא התנגדות לחשיפה כזו ברשת. התקשתי מאוד למצוא נושאים עליהם אוכל לכתוב ועסקתי רבות בחיפוש אחר תכנים איכותיים, כאלה שיצרו ענין וריגוש. כתיבתי היתה מאוד מאולצת ועצורה. עם הזמן, בזכות ההעצמה והדעת  שקיבלתי בכל הקורסים השונים, הידע שרכשתי גרמו לכך שכתיבתי הפכה להיות יותר ספונטנית. הצלחתי אף לחשוף את מחשבותי, לבטי, רגשותי ודעותי. כתיבתי הפכה להיות יותר קולחת, הנושאים עליהם כתבתי כבר זרמו בעורקי והרגשתי מעורבות עמוקה. גיליתי תובנות חדשות על הנושאים  עליהם כתבתי. 
במהלך הכתיבה  התחלתי לראות בבלוג כלי שיתופי רב עוצמה שיכול לקדם מטרות ולהעביר מסרים בצורה יחודית, וכן את יתרונותיו הגדולים בלמידה והוראה. דרכו הצלחתי להביע את עצמי, את דעותי ועמדותי.

אני יוצאת לדרך חדורת מוטיבציה ויצירתיות להעביר הלאה, ליישם ולהמשיך ללמוד את פלאי הטכנולוגיה, מעלותיה ויתרונותיה הרבים לתחום החינוך, וזאת למרות שאני תחת ההגדרה של "מהגרת דיגיטלית".

בחרתי לסכם את מהלך הכתיבה בבלוג בתרשים זרימה, המתאר מהו בלוג לימודי עבורי.

ניתן ללחוץ על התרשים כדי לראותו מקרוב

החינוך בישראל בהשוואה לחינוך בפינלנד

במסגרת הקורס "סוגיות במערכת החינוך" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי, נחשפנו לשני גלים חינוכיים משמעותיים שמערכות החינוך בעולם עברו.  הגל הראשון הנקרא: (Education ) מושפע מאוד מעמדותיהם של גדולי הפסיכולוגים והפילוסופים  דיואי, פרובל, מונטסורי, ויגודסקי ופיאז'ה, שדגלו בכך שהתלמיד במרכז. הלמידה מתוך עולמו של הילד, יש להתיחס להתפתחות הקוגנטיבית והחברתית של הילד ועל כן תוכניות הלימודים התבססו ותמכו בעמדותיהם של הפסיכולוגים והפלוסופים השונים שדברו על הצורך ללמד מתוך עולמו הפנימי של הילד. 

הגל השני נקרא: (תפיסת ה- essential או הסטנדרטים בחינוך) גל חינוכי זה היה הפוך לגמרי מהגל הראשון ובבסיסו היתה הצמדות לסטנדרטים ולא היתה התחשבות בעולמו של התלמיד ובצרכיו, אלא יותר מה התלמיד צריך לדעת ובאילו סטנדרטים של ידע הוא צריך לעמוד.
גל זה עלה בעקבות הביקורת על הגל הראשון שמתנגדיו טענו שנוצר "תוהו ובוהו" במערכת החינוך. לא  ניתן לדעת מה הם הישגיו של התלמיד, מה הוא יודע או מה נעשה בבתי הספר ובכיתות הלימוד. על כן טענו המתנגדים יש לפקח על בתי הספר ולבדוק מה הם מלמדים, יש צורך לבדוק את רמת ההישגים של התלמידים. לכן הוכתבו סטנדרטים בלמידה שכל תלמיד צריך לעמוד בהם ועל המורים להביא את התלמידים להישגים המצופים מהם במבחנים שונים ולעמידה בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה.
בשנים האחרונות מסתמן שגם לגל זה יש מבקרים הטוענים, שלא ניתן לבקש מכל התלמידים באשר הם לעמוד בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה ללא התיחסות לשונות שלהם. במערכת החינוך בישראל התלמידים עדיין נמדדים בבחינות והסטנדרטיזציה שולטת במערכת, משרד החינוך הוא הקובע את תוכנית הלימודים ואת המבחנים שהתלמיד צריך להבחן בהם. בעולם מתחילים להתגלות ניצנים לגל חינוכי שלישי. וזאת בעקבות ביקורת שמתחילה להישמע על הגל השני. התלמידים צריכים לשנן וללמוד מידע בעידן שבו המידע  מצוי בהישג יד ובכל מקום, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מהיר ואין מקום לשינון ידע, אלא לפיתוח החשיבה אצל הילד ולפתחו ללומד עצמאי. למעשה חזרה  לתורתם של דיואי, ויגוצקי ופיאז'ה אך הפעם בעזרת הטכנולוגיה, ניתן יהיה לממש את הלמידה המשמעותית שבאה מתוך עולמו של הילד ועל פי התפתחותו הקוגנטיבית.
מדינות רבות החלו להבין זאת ובעיקר פינלד שמערכת החינוך שלה משמשת דוגמה כיצד יש  לישם את הגל השלישי בחינוך? הדגש  הילד במרכז , פיתוח החשיבה שלו ופיתוח היצירתיות שלו. המטרה ללמד את הילד איך ללמוד ולהתיחס לשונות הקיימת בין התלמידים. מערכת החינוך בפינלנד השכילה לטפח תלמידים שחושבים ולומדים איך ללמוד באופן עצמאי ומתוך עניין והנאה בלמידה. השקעה בלתי פוסקת בתלמיד ובכישוריו. התלמידים מקבלים הדרכה נכונה והכוונה  מצד המורים, התלמידים פעילים יותר בזמן השעורים. המורים הם אלה שקובעים את תוכנית הלימודים ומתאימים אותה לתלמידיהם. דבר נוסף שבא לידי ביטוי במערכת החינוך בפינלנד הוא המעמד הגבוה של המורים וההשקעה בהם וזאת בניגוד לישראל שמעמדו של המורה נמוך.
פינלד הצליחה להתברג בראש הרשימה של מדינות העולם בהישגי התלמידים. וישראל לעומתה במקומות האחרונים ברשימה. בישראל מערכת החינוך עדיין מוכתבת מלמעלה והתלמידים צריכים לעמוד בסטנדרטים של ידע הנדרש מהם.
בשנים האחרונות נכתבה בישראל תוכנית חדשה להטמעת התיקשוב במערכת החינוך. הטכנולוגיה אומנם חדרה למערכת החינוך, אך הדרישות מן התלמידים והמורים עדיין לא השתנו התלמידים נדרשים להציג הישגים ולעמוד בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה. המורים צריכים לספק לתלמידים את המידע הנדרש לשם כך. מערכת החינוך לא השכילה להבין שהטכנולוגיה היא זו המשרתת את הפדגוגיה ולא ההפך הוא הנכון. כי מה שמשרד החינוך מציע למוריו ותלמידיו אילו סביבות לימוד סגורות מתוקשבות הבנויות על  תוכניות הלימודים הקודמות. התלמידים צריכים לעמוד בסטנדרטים שמוכתבים מלמעלה אין חופש פעולה ואין אמון בתלמידים ובמורים לעומת מערכת החינוך בפינלנד כשהדגש על מערכת היחסים בין המורים לתלמידים המבוססים על אמון. עדיין לא השכלנו להבין את הכתוב במשלי  "חנוך לנער על פי דרכו".
מצרפת קישור למאמרו של פרופ' עמי וולנסקי שהתפרסם בפורטל מס"ע הדן בנושא זה מגמות שינוי בעולם החינוך - היכן ישראל?
 מצרפת גם את הסרט ששודר בערוץ 10 על מערכת החינוך בפינלנד.

מערכת החינוך העתידית על פי תפיסתו של פרופ' דוד חן

במסגרת הקורס "מדעי החינוך במאה ה-21" בהנחיית פרופ' דוד חן, הציג דוד חן את הצעתו ליעול ושיפור מערכת החינוך בישראל. על פי עמדתו יש לחלק את הלימודים בבית הספר לשני חלקים: חלק אחד של הלימודים הוא לימודי חובה, שכל אזרח צריך לדעת וללמוד והם נקראים "לימודי הליבה", לימודי חובה שהם יהוו בסיס ידע משותף לכל אזרחי המדינה.לימודי הליבה יאפשרו  שיתוף פעולה ותקשורת בין השונות שבחברה. לימודי הליבה יכללו את לימוד שפת האם,  השפת האנגלית כדי להשתלב בגלובליזציה המתרחשת עלינו. תחום הידע השני הוא הידע החברתי, הכוונה לערכים, חוק ומשפט, סדרים ותקנות. תחום הידע השלישי לימודי מדע וטכנולוגיה, הכרת העולם הפיזי והביולוגי. התחום הבא זה הפסיכולוגיה כדי להבין את התנהגות האדם ותחום נוסף זה אומנויות. לימודים אילו יהוו רק שלושים אחוז  מלימודיו של התלמיד. בלימודי הליבה לא תהיה התחשבות בשונות הבינאישית, אלא בצרכים החברתיים. על לימודי הליבה תהיה אחראית המדינה ומשרד החינוך. שאר הלימודים בבית הספר שהם השבעים אחוז  הנותרים יהיו לימודים שיענו לשונות הבנאישית, השונות החברתית והתרבותית. המדינה לא תתערב בחלק זה של הלמידה, כל ילד ילמד על פי רצונו וכישוריו. איך כל זה יתבצע הלכה למעשה על פי דוד חן? התלמיד ילמד בבית ספר האם שלו יומיים או שלושה בשבוע ובשאר ימי השבוע ילמד בבתי ספר אחרים שיתמחו בתחומי דעת שונים. התלמיד או הוריו יוכלו  לבחור באיזה בית ספר הוא רוצה ללמוד על פי כישוריו.
הצעת היעול של פרופ' דוד חן אכן מעוררת לחשיבה אחרת על מערכת החינוך. חשיבה יצירתית ומתאימה לתקופה בה אנו חיים, תקופה של התפוצצות הידע. הלימוד בבית הספר הופך להיות לא רלוונטי לעידן החדש, בית הספר והמורים אינם מוקדי הידע.  הצעה שכזו פותחת לתלמידים אפיק בו יוכלו לפתח את כישוריהם,  שלא באים לידי ביטוי במערכת החינוך העכשווית, בה נדרש התלמיד לשנן ידע, דבר שלא נכון ובלתי אפשרי בעידן זה בו הידע משתנה ומצטבר במהירות רבה. ואילו התלמיד במערכת החינוך בישראל נדרש להפגין ידע במבחני סטנדרטים. אין התיחסות ולו במעט לשונות בין הילדים לשונות ביכולותיהם הלימודיות ובשונות בכישוריהם השונים .
אין ספק שזוהי הצעה מענינת המציתה את הדמיון. יש לשקול אותה בכובד ראש לשנס מותניים ולחשוב איך ניתן לישמה הלכה למעשה במערכת החינוך בישראל. נראה שזה הפתרון לכך שכמעט מחצית מהתלמידים בישראל לא מצליחים לעבור בהצלחה את מבחני הבגרות ולזכות בתעודה המיוחלת .

בית ספר בניהול עצמי

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי קראתי את מאמרו של יין צ'אנג צ'נג. "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית ". המאמר דן ברפורמה שנקראת "בית ספר בניהול עצמי".

הכוונה  שבית הספר ישמש כאמצעי לקדם קבלת החלטות, ישפר תהליכים פנימיים וישתמש  במשאבים בהוראה ובלמידה, כדי לענות על צורכי החינוך הייחודיים של כל בית ספר. 

אתגרים רבים עומדים בפני בתי הספר בניהול עצמי בעידן החדש שמאופיין בקצב שינויים מהיר,בתי הספר והמורים נאלצים להתמודד עם בעיות ואי ודאויות, כי מצפים מהם למגוון רחב של תפקידים חדשים כמו: לתמוך בהתפתחויות המהירות שמתרחשות אצל אנשים כיחידים, בקהילות המקומיות, בחברות וביחסים בין לאומיים.

מתרחש בעולם שינוי והתקווה שאינטליגנציה מרובה וראייה גלובלית יאפשרו לדורות הבאים ללמוד ביתר עצמאות, להיות יצירתיים יותר ולהסתגל לסביבה המשתנה. בעידן החדש של גלובליזציה וטכנולוגיית מידע, מטרידה שאלת הרלוונטיות לעתיד של השיטות והיעדים הקיימים ולכן בתי הספר בניהול עצמי צריכים לעשות פרדיגמה בחינוך. כותב המאמר מכנה אותה:"פרדיגמה משולשת חדשה". פרדיגמה זו מטרתה

לפתח את האינטליגנציות המרובות של התלמיד ותתמקד בתהליך המשולש שהוא גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית.

ואיך כל זה יתבצע הלכה למעשה.

• גלובליזציה בחינוך -  תתבצע בלימודים באתרי אינטרנט, שיתוף פעולה בין לאומי בהוראה ולמידה ויצירת תוכן חדש לתוכנית הלימודים שבה ינתן דגש על גלובליזציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית.

• לוקליזציה בחינוך - הכוונה למעורבות הקהילה  וההורים בחינוך, שיתוף פעולה בין בית הספר לבית, ובתוכנית לימודים שבה יהיה דגש  על לוקליזציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית.
• התאמה אישית -הכוונה לעודד תלמידים ומורים ללמוד למידה עצמאית ולהשיג הגשמה עצמית ויוזמה עצמית, לענות על הצרכים האישיים המיוחדים ולפתח בקרב התלמידים אינטליגנציות מרובות שיוכלו לפתח את הכישרונות שלהם. תלמידים שונים יכולים ללמוד בסגנון שונה, הדרכה ועזרה מתאימות יוכלו לאפשר לתלמידים להניע את עצמם וללמוד למידה עצמאית. מוקד הלמידה הוא בלימוד כיצד ללמוד, לחשוב וליצור, כדי להמשיך ללמוד לאורך כל החיים. חשוב לקדם את הלימוד ולעשותו מהנה וכדאי. הלמידה מתרחשת בכל מקום ונמשכת כל החיים. תלמידים יכולים ללמוד ממורים, ממומחים, מעמיתים ומחומרי למידה מרחבי העולם בעזרת הטכנולוגיה.

מאמר זה חיזק וחידד אצלי את ההבנה שאנו חייבים לשנות את דרכי ההוראה והלמידה ובמקביל את תוכניות הלימודים. לא ניתן לנתק את מערכת  החינוך מהשינוי ומהקידמה. עלינו להכין את התלמידים לשוק העבודה העתידי שבו יש מקום לאדם יצירתי, חושב, חוקר, מסוגל לפתור בעיות ודילמות שבהם הוא ניתקל.  
בית הספר יהיה לא רלוונטי עבור התלמידים, אם לא נשכיל להבין את המהות של הטכנולוגיה המתפתחת בקצב מהיר, טכנולוגיה זו  מאפשרת  יכולת אינסופית של למידה בכל זמן, בכל מקום וממקורות שונים. המידע לא נמצא רק אצל המורים ובבית הספר, והלמידה לא מתבצעת רק בכיתה.

ספרים דיגיטליים במערכת החינוך

ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת דרשה ממשרד החינוך להגיש בתוך חודש לוח זמנים למעבר לדיגיטציה של מערכת החינוך ובקשה שבסוף התהליך יהיה מחשב לוח לכל תלמיד. ידיעה זו התפרסמה בשבוע שעבר ב"אנשים ומחשבים" גליון 30  הכנסת דורשת ממשרד החינוך לזרז את המעבר לספרים דיגיטליים במערכת החינוך

בדיון  נכח  ד"ר עופר רימון,  ראש מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, שהבטיח  כי בתוך ארבע שנים, כל תלמידי ישראל יצוידו במחשבי לוח או במחשבים אישיים ויוכלו באמצעותם ללמוד בעזרת ספרי הלימוד שיעברו דיגיטציה.

אכן ידיעה מאוד אופטימית חברי  הכנסת  אכן מבינים את היתרונות הגדולים שיש לספר דיגיטלי והם:

• הפחתת משקל הילקוט  שהתלמיד נושא על גבו.
• עדכון הספרים וחידושם הרבה יותר מהיר ויעיל.
• הפחתה משמעותית בנטל הכלכלי המוטל על ההורים מדי שנה בקנית ספרי לימוד .
• צמצום השימוש בנייר.
• שיפור ההנאה בלמידה - שימוש בספר דיגיטלי נתפס הרבה יותר אטרקטיבי בקרב הילדים  מאשר ספר מנייר.
• שיפור המוטיבציה ללמידה אצל התלמידים - בספר דיגיטלי יש אפשרות לשלב אמצעים חזותיים כמו:  סרטונים, תמונות והדמיות. 

מצד שני ניתן למנות גם חסרונות בשימוש בספר דיגיטלי והם:

• נפילת רשת , תקלות טכניות המקשות  להעלות את הספר .
• התנגדויות מצד מורים שמתקשים לתפקד בסביבה דיגיטלית. 
• עיון בספר דורש שלכל התלמידים תהיה גישה ונגישות למחשב או טאבלט בבית הספר וגם בבית.
• הוצאות על החזקה, תיקונים ובלאי של המחשבים והטאבלטים.

אני מקווה שנדע  להתגבר על החסרונות ונוכל להביא שינוי מרענן למערכת החינוך המיושנת כל כך, ולהתחבר לעולם הילדים.

מצרפת סרטון מאתר "גלובס" על ספר דיגיטלי מדרום קוריאה שנותן תחושה של ספר אמיתי עם דפים וניתן לדפדף בו.

ארה"ב חוזרת לנייר והעפרון - הייתכן?

בתקופה האחרונה אני קוראת  כתבות, מאמרים ומחקרים  במסגרת עבודת הסמינריון ובכלל מתוך התענינות בתחום התקשוב. כולם מהללים ומשבחים את הכנסת המחשב והלמידה המתוקשבת לבתי הספר.
 היתרונות הגדולים והערך המוסף בלמידה זו זוכה לפירוט נרחב וכולם מונים את  היתרונות בהכנסת הטכנולוגיה לבתי הספר. וראה זה פלא השבוע תפסה את עיני כתבה בעיתון "שעור חופשי "עיתון חדשות החינוך בהוצאת הסתדרות המורים גיליון 97 , שכותרתה נכתבה בכתב של קידוש לבנה "מחשב אאוט, עפרון אין".
 נדהמתי לראות זאת ומהר חיפשתי לקרוא היכן  זה קורה ? ולמה חוזרים לנייר והעיפרון בעידן הטאבלטים והסמארטפונים?
 לאחר עיון מעמיק גיליתי להפתעתי שכל זה קורה בבית ספר יסודי בעמק הסיליקון שבארה"ב, בו לומדים ילדים לא פחות ולא יותר של בכירי חברות הטכנולוגיה בעולם ובהם גוגל, אפל  ועוד.
 בבית הספר הזה עוד נכתב בכתבה אין כניסה למחשבים.
שאלתי את עצמי הייתכן ? ומדוע דווקא אנשים המודעים לכוחו העצום של המחשב שולחים את ילדיהם לבית ספר כזה?
 בית הספר, נכתב עוד, עובד בשיטת  וולדורף  שהיא החינוך האנתרופוסופי, שפותח על-ידי רודולף שטיינר, ומכונה גם 'שיטת וולדורף 'מבוסס על ראיית הילד כישות הכוללת גוף, נפש ורוח, והמתפתחת בתהליך מתמשך מרגע לידתו. על-פי גישה זו, השינויים שחלים על הילד המתפתח מצריכים החלת שינויים בתכנית הלימודים ובדרכי ההוראה, כך שיתאימו לישותו המתפתחת בכל שלב ושלב.
אם כן נשאלת השאלה מדוע לא ניתן להכניס גם טכנולוגיה ומחשבים בשיטת ההוראה הזו, הרי זוהי גדולתם של הכלים הטכנולוגיים לתת מענה לשונות בין התלמידים ולהכיר ביכולותיהם השונות?
 ד"ר גילה קורץ העומדת בראש מגמת התקשוב בבית הספר לחינוך במרכז ללימודים אקדמאיים,  וד"ר גילה לוי עצמון שותפתי לספסל הלימודים, מגיבות על כך בכתבה, כי בבית ספר זה בסך הכל המירו טכנולוגיה אחת- המחשב  באחרת – עפרון ונייר "לטעון כי טכנולוגיה אחת עדיפה על השנייה תחטא לאמת" עוד הן אומרות שהטכנולוגיה במסגרת חינוכית לעולם אינה עומדת בפני עצמה, מטרתה אך ורק לשרת את התפיסה החינוכית. המחשב הוא בעל פוטנציאל לשנות את אופן הלמידה, שילוב מיטבי של התקשוב בהוראה יכול לתת מענה לשונות הבינאישית בכיתה, כל תלמיד מתקדם בקצב אישי תוך למידה פעילה.
אמצעי התקשוב המגוונים מזמנים למידה שיתופית אשר מקדמת הבניית ידע. הלמידה ההתנסותית המאתגרת והחווייתית, באמצעות התקשוב יש לה פוטנציאל לקדם את הלמידה ולשפר הישגים ובו בזמן ליצור עניין, מעורבות והגברת המוטיבציה, המהווה רכיב הכרחי להצלחת התהליך החינוכי. היתרונות הבולטים של ההוראה המתוקשבת אינם סותרים את היתרונות שיכולה להציע הוראה איכותית עם זאת השילוב של שניהם מסוגל לתת לכל תלמיד הזדמנויות ללמידה משמעותית יותר, מאתגרת יותר ולא פחות חשוב מהנה יותר.
לדעתי המחשב  אינו המטרה מה שבטעות נתפס אצל הרבה  אנשים וביניהם אנשי חינוך. שילוב המחשב בהוראה הוא אמצעי שבעזרתו ניתן לשבח את ההוראה. מחשב לא יחליף מורה גרוע שאינו יודע ליצור ענין אצל תלמידיו ולא מסוגל לחוש אותם ולכבדם. אם נדע להשכיל ולהשתמש בטכנולוגיה זו  בצורה מיטבית נוכל לבדוק ביתר יעילות, אם שילוב המחשב בהוראה תרם ולו במעט להשבחת ההוראה, או שכדאי לאמץ את ההחלטה של בית הספר בעמק הסיליקון ולהוציא את המחשב מן הכיתות. כי הרי אין מקום להחליף טכנולוגיה אחת באחרת אם לא יעשה שינוי משמעותי בדרכי ההוראה וכיוצא בזה גם בדרכי ההערכה.

סטנדרטים בחינוך

השבוע קראתי את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי The Rise and the Price of the Standards Movement  - "עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה".
 במאמרו זה סוקר פרופ' וולנסקי את רפורמת הסטנדרטים שהונהגה בבתי הספר בארה"ב  ובאנגליה מאז שנות השמונים. הכוונה שכל התלמידים באשר הם, צריכים לעמוד בסטנדרטים שקובעת מערכת החינוך ללא התיחסות לשוני בין התלמידים, למגוון הכישורים שלהם וליכולות השונות שלהם. תפקיד המורה הוא להיות אמון על הישגי התלמידים, זאת אומרת על המורה לדאוג שכל תלמידיו יעמדו בסטנדרטים אילו והישגיהם יעלו בהתאם, כי הרי לשם כך הוכנסה רפורמה זו כדי להעלות את הישגי התלמידים. הרעיון של שימוש  בסטנדרטים במערכת החינוך הונהג לראשונה במדינות המזרח ומשם הובא למדינות המערב בעקבות ההצלחה המרשימה בהישגי התלמידים במזרח, שם נהוג במערכת החינוך לבחון את התלמידים והבחינות הן המנוע התחרותי של החברה. נוצר חזון שטען שחינוך טוב הוא חינוך שניתן למדידה= סטנדרניזציה. גם ישראל שמצאה את עצמה במקומות הנמוכים והמביכים בטבלה הבינלאומית במדעים ובמתמטיקה שהביא לביקורת על מערכת החינוך. בעקבות התחושות הקשות נקבעו הצעדים הבאים שכל מפקח מקצועי התבקש להציב סטנדרטים עבור המקצוע שלו המסר היה "אם אין בידך סטנדרטים אינך קיים".

היתרונות שמנו אלה שהיו בעד בסטנדרטיזציה הם:

• לא ניתן היה להרחיב ולהנגיש את ההשכלה לכלל האוכלוסיה ובה בעת לשמור על רמתה ואיכותה ולכן הקונפליקט בין מצוינות לאיכות והנגשה ניתן לפתרון על ידי הסטנדרטים.
• תחרות מוציאה את המיטב מן האדם הכוונה לתחרות בין בתי הספר ובין התלמידים זו מובילה למצוינות ולעבודה קשה.
• רעיון הסטנדרטים משקף קפדנות ונמרצות ותורם לחוויה החינוכית.
• לספק את דרישת ההורים לחינןך טוב ואיכותי עבור ילדיהם.

לעומת זאת החסרונות בסטנדרטיזציה כפי שראו אותם המתנגדים:

• הסטנדרטים יצרו מתח ועומס בלתי הגיוני על המורים.
• המירוץ אחר ההישגים והסטנדרטים הביא לתופעת שינון ושנאה בקרב התלמידים לשנן את החומר.
• ילדים משכבות חלשות נפגעים פעמיים על ידי החברה פעם מעצם היותם הקבוצה החלשה ומעוטת היכולת ופעם שניה על ידי הצבת רף סטנדרט שאינו אפשרי עבורם.
• הלמידה לקראת מבחן הפכה לפדגוגיה, המבחנים והמעקב הפכו את ההוראה לצרה, חסרת מעוף  ולא יצירתית.

לדעתי מי שרוצה להציב למערכת החינוך סטנדרטים פירושו שרוצה ליצר פס יצור של תלמידים עם יכולות שוות ושיוויון מוחלט ביניהם. אך זה דבר שלא ניתן כלל לביצוע, אין שיוויון בין תלמידים אין שיוויון ביכולות שלהם.  צריך ורצוי לעודד את המצוינים ולא להפוך את הלמידה לבינונית כפי שהסטנדרטיזציה גורמת  . צורת ההיבחנות של התלמידים ממאיסה עליהם את הרצון להגיע לבית הספר. התלמיד מונע אך ורק על ידי מוטיבציה חיצונית וכלל לא עם מוטיבציה פנימית ללמידה. אני תקוה שמערכת החינוך תשכיל להבין את הנזק שהסטנדרטיזציה הביאה להוראה ולחינוך ואף פגעה קשות במעמד המורים.