זה שיר פרידה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושק.
כמו חופים שים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני...
זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות,
שכמו חידות,
פרידות גם הן אינן פתורות.
אין בי מנוחה,
אז בואי רק אמרי שלום.
אני אומר תודה
ואת יודעת שחלום,
סופו להתגשם...
אני אומר תודה
ואחר כך נושק.
כמו חופים שים עוזב,
אני עובר עכשיו ממך.
בין דמעות ובין כאב,
אני הולך אני...
זה שיר פרידות
תמיד אומרים בין השורות,
שכמו חידות,
פרידות גם הן אינן פתורות.
אין בי מנוחה,
גם היא בוכה.
בחרתי לפתוח רשומת סיכום זו עם מילותיו של "שיר פרידה" שכתב שלמה ארצי, השיר משקף מאוד את תחושותי ומחשבותי, היום כאשר אני עומדת בפני "פרידה" מתקופת הלימודים וכתיבה רישמית בבלוג במסגרת הלימודית.
אני רוצה לשתף כאן בדרך שעשיתי מאז החלטתי ללמוד לתואר שני ועד היום, כאשר אני ניצבת בפני סיומו.
בראש ובראשונה אני מרגישה צורך לומר "תודה" ענקית שזכיתי להכיר וללמוד מד"ר גילה קורץ העומדת בראש החוג "תקשוב ולמידה" ששימשה לי דוגמה ומופת לאשת חינוך מיטבית, בזכותה שיבחתי את יכולתי להבין כיצד יש לבנות מערכת של יחסי אנוש נכונים ואמיתיים עם תלמידי, לפרופ' דוד חן הדיאקן של המכללה על המקצועיות המרשימה במדעי החינוך, למרצים השונים שפגשתי במסגרת לימודי. וכמובן להודות לחברי לספסל הלימודים על שיתוף ועבודת צוות מופלאה.
אני ניצבת לפניכם כאן בתחושה, שכן הצלחתי להגשים סוג של "חלום" למדתי ונחשפתי לדעות, גישות, השקפות, כלים טכנולוגיים רבים ודברים פרקטיים שונים שאקח עימי. כולם יחד הפכו אותי לאדם חושב, פתוח, עם עמדות מעוצבות וברורות.
את דרכי התחלתי מהוססת, בודקת וחוששת. היום עומדת בבטחון מלא בפני המשימה. אני מרגישה "שאין בי מנוחה" כדברי השיר, רוצה להמשיך קדימה ליישם ולתרום מהידע העצום והרב שצברתי.
אני רוצה לשתף כאן בדרך שעשיתי מאז החלטתי ללמוד לתואר שני ועד היום, כאשר אני ניצבת בפני סיומו.
בראש ובראשונה אני מרגישה צורך לומר "תודה" ענקית שזכיתי להכיר וללמוד מד"ר גילה קורץ העומדת בראש החוג "תקשוב ולמידה" ששימשה לי דוגמה ומופת לאשת חינוך מיטבית, בזכותה שיבחתי את יכולתי להבין כיצד יש לבנות מערכת של יחסי אנוש נכונים ואמיתיים עם תלמידי, לפרופ' דוד חן הדיאקן של המכללה על המקצועיות המרשימה במדעי החינוך, למרצים השונים שפגשתי במסגרת לימודי. וכמובן להודות לחברי לספסל הלימודים על שיתוף ועבודת צוות מופלאה.
אני ניצבת לפניכם כאן בתחושה, שכן הצלחתי להגשים סוג של "חלום" למדתי ונחשפתי לדעות, גישות, השקפות, כלים טכנולוגיים רבים ודברים פרקטיים שונים שאקח עימי. כולם יחד הפכו אותי לאדם חושב, פתוח, עם עמדות מעוצבות וברורות.
את דרכי התחלתי מהוססת, בודקת וחוששת. היום עומדת בבטחון מלא בפני המשימה. אני מרגישה "שאין בי מנוחה" כדברי השיר, רוצה להמשיך קדימה ליישם ולתרום מהידע העצום והרב שצברתי.
בתחילת הלימודים כאשר נתבקשנו לכתוב בלוג היתה בי איזו שהיא התנגדות לחשיפה כזו ברשת. התקשתי מאוד למצוא נושאים עליהם אוכל לכתוב ועסקתי רבות בחיפוש אחר תכנים איכותיים, כאלה שיצרו ענין וריגוש. כתיבתי היתה מאוד מאולצת ועצורה. עם הזמן, בזכות ההעצמה והדעת שקיבלתי בכל הקורסים השונים, הידע שרכשתי גרמו לכך שכתיבתי הפכה להיות יותר ספונטנית. הצלחתי אף לחשוף את מחשבותי, לבטי, רגשותי ודעותי. כתיבתי הפכה להיות יותר קולחת, הנושאים עליהם כתבתי כבר זרמו בעורקי והרגשתי מעורבות עמוקה. גיליתי תובנות חדשות על הנושאים עליהם כתבתי.
במהלך הכתיבה התחלתי לראות בבלוג כלי שיתופי רב עוצמה שיכול לקדם מטרות ולהעביר מסרים בצורה יחודית, וכן את יתרונותיו הגדולים בלמידה והוראה. דרכו הצלחתי להביע את עצמי, את דעותי ועמדותי.
במהלך הכתיבה התחלתי לראות בבלוג כלי שיתופי רב עוצמה שיכול לקדם מטרות ולהעביר מסרים בצורה יחודית, וכן את יתרונותיו הגדולים בלמידה והוראה. דרכו הצלחתי להביע את עצמי, את דעותי ועמדותי.
אני יוצאת לדרך חדורת מוטיבציה ויצירתיות להעביר הלאה, ליישם ולהמשיך ללמוד את פלאי הטכנולוגיה, מעלותיה ויתרונותיה הרבים לתחום החינוך, וזאת למרות שאני תחת ההגדרה של "מהגרת דיגיטלית".
 |
| ניתן ללחוץ על התרשים כדי לראותו מקרוב |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה