תקשורת מורים ותלמידים ברשתות החברתיות

לאחרונה פרסם משרד החינוך חוזר המנכ"ל ובו רשימת נהלים לשימוש ברשתות חברתיות למורים, תלמידים והורים שאחת מהן היא האיסור על מורים או על אנשי צוות חינוכי אחרים, ליזום תקשורת עם תלמידים ברשת חברתית, להציע להם חברות ולאשר הצעות חברות שיתקבלו מהם. לאחר הפרסום הנושא נידון רבות בכלי התקשורת השונים  וברשת האינטרנט. נשאלת השאלה האם מגבלות אילו טובות, נכונות ועיניניות או שאינן מתאימות לעידן בו אנו חיים? אילו המצדיקים את הנהלים החדשים טוענים שמורים ותלמידים לא יכולים להיות בקשר חברי, שמא הגבולות של המותר והאסור יטשטשו והתלמיד יהיה חשוף לפרטיו האישיים על המורה ולהפך המורה ידע פרטים אישיים על התלמידשלא רצה לחשוף אותם בפני המורה. המתנגדים לאיסורים אילו טוענים שמשרד החינוך הדוגל במיומנוית המאה 21 לא יכול להדיר את רגלי המורים מן הרשת החברתית ששם נמצאים תלמידיהם. ועוד הם טוענים כיצד ניתן יהיה ללמד את התלמידים את כללי השיח ,שיתוף פעולה וכללי דיבור נאותים אם המורים לא יהיו שם ויהיו שותפים. על סמך הכרותי את הנושא מקרוב קשה לי להבין את המורים המאשרים חברות או מציעים חברות לתלמידים בפיסבוק האישי שלהם. ברור לי לחלוטין שאיני מעונינת לשתף את תלמידי בפרטי האישיים או לשתף אותם בתמונות משפחתיות או אירועים אישיים שלי, שהרי זוהי מציצנות ורכילות לשמה. אך ניתן לעשות זאת אחרת וכדאי לנצל את הרשת החברתית ולפתוח קבוצה סגורה בה חברים התלמידים והמורים שם לא יפורסמו דברים אישיים ופרטיים ושם יוכל להיות שיתוף פעולה עיניני וממוקד בעיניני בית הספר ולמידה בלבד בין המורה לתלמידים. שיתוף מקצועי לחלוטין. בדרך זו אנו המורים נוכל להיות זמינים ,נגישים וקשובים לתלמידים נוכל להשביח את הכתיבה ואת כללי השיח ואז לא נהיה עדים לתופעות של חרם ודברי שטנה וגנאי על מורים ברשתות החברתיות . לדעתי קיצוניות לכל צד אינה טובה המורה לא החבר של תלמידיו אך מצד שני המורה צריך להיות קשוב ,מתחשב וגמיש לצרכייהם של תלמידיו. רק כך נוכל להשביח את הלמידה ולהתאימה למאה ה-21 . אני מצרפת כתבה שהתפרסמה בווינט הנקראת "משרד החינוך התנתק מפיסבוק ומהמציאות" על אי ההבנה המוחלטת לעניין מצד משרד החינוך באיסור הגורף של ההתקשרות בין המורים לתלמידים בפיסבוק

"ריקוד המקרנה" על פי יאיר לפיד.

אני רוצה לנצל את  הכתיבה בבלוג זה ולהגיב על מה שכתב יאיר לפיד בטור השבועי שלו במוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות." מיום שישי שנקרא  "ריקוד המקרנה "יאיר לפיד כותב "שמשרד החינוך משקיע 270 מליון שקל כדי להתקין מקרן בכל כיתה ,שזה נשמע מצוין. הם רק שכחו לענות על שאלה אחת: מה בדיוק הם הולכים להקרין?" חבל שהדברים שנאמרו עושים עוול לציבור המורים בכללו. הקוראים שאינם נמנים עם ציבור המורים מבינים לא נכון את מהות המקרן בכיתה ממה שנאמר בכתבה ,ואילו ציבור המורים שכן עושה שימוש מושכל במקרן המותקן בכיתה מרגיש תיסכול שקולו לא נשמע . עצם הענין שבכתות בבתי הספר בישראל יש מחשב המחובר לאינטרנט ומקרן אז ברור לי וכן לכל צוות המורות בבית ספרי שגם הוא נמנה עם בתי הספר שחוברו למקרן, וכן לכל הסטודנטים שלומדים איתי במגמה שמערכי השעור שלנו השתנו ונוכל לקיים שעורים הרבה יותר אטרקטיביים ומעניינים עבור התלמידים .ברור שהבחירה איך לשלב את המקרן בשעור צריכה להיות של המורה המלמד בכיתה. לא צריך להגיד או לתת למורה תכנים או לציין מה בדיוק הוא יקרין שם ,ניתן להקרין את ספר הלימוד על המסך ,אך לא זאת המטרה היחידה של המקרן. קצרה היריעה מלהכיל את העושר המצוי ברשת האינטרנט בנושאי הלימוד השונים ,שאותם ניתן להביא לתלמידים על המסך. להמחיש תופעות ,להראות הדמיות, להקרין סרטונים, להביא את האירועים האקטואליים לכתה, לצפות בסרטים וכן אפילו לשחק במשחקים אינטראקטיביים  לימודיים המוקרנים על המסך וכל תלמידי הכתה שותפים להם. המקרן משולב בשעור כגורם הפתעה בתחילת השעור או בסיכום השעור, ברור לחלוטין לכל בר דעת שאין טוב יותר ממראה עיניים וממשמע אוזניים . כאשר מדברים וקוראים בגיאוגרפיה על מקומות שונים ניתן לפתוח את "Google Earth" ולראות אותם, להראות  את מיקומם המדויק על המפה האינטראקטיבית ואפילו לבקר שם וירטואלית בעזרת סרטון המצולם שם. כאשר מלמדים על מסלולו  של כדור הארץ סביב השמש ניתן להראות הדמיה המתארת וממחישה זאת .כאשר מלמדים על תופעות מדעיות כאלה ואחרות ניתן להמחישם טוב יותר. נכון שמקרן בכל כיתה זה מעט מדי ומאוחר מדי ובמדינות אירופה מקרנים כבר הוכנסו מזמן  וכי הטבלטים -מחשבי הלוח תפסו את מקומו של המחשב אך מוטב מקרן מאשר לוח, גיר, מפה תלויה על הקיר וגלובוס שליוו אותנו מאז קום המדינה.

השפה הטכנולוגית החדשה של ימינו

כמדי שנה בחנוכה מעלים את מופע הפסטיגל מופע בו משתתפים כוכבי הילדים ומבצעים שירים חדשים בנושא מסוים והשנה כמה מפתיע הנושא של הפסטיגל הוא המחשב המופע  נקרא i פסטיגל . כאשר שמעתי את שיר הנושא של הפסטיגל הבנתי שבשנים האחרונות התפתחה כאן שפה חדשה ובה מושגים רבים שלא היו ידועים כלל והיום נראים כמובן מאליו לדוגמה: לייק ,גוגל, לתייג,דיגיטל ,קליק, קובץ ,דיסקון -קי ,יו טיוב, אינטרנט, דוט קום וכו'

אם נעצור לרגע ונחשוב על כך, ישנו דור שאינו מבין משמעויות של מילים שונות אילו , ואילו הדור הצעיר נולד לתוכם ומשתמש בם רגע לאחר שלב הינקות .כמובן שהעידן החדש והשפה החדשה מהווים אתגר ממשי לדור הבוגר אך חייב להיות מעודכן על מנת שיוכל לתקשר עם נכדיו ולבצע פעולות בסיסיות בחיי היומיום שכיום כבר לא ניתן לקיימם בדרכים המסורתיות . מי שזהה ראשון ועל כך ראוי לכל המחמאות הוא משרד החינוך, על הניתוח, הבנת הצורך ומימושו בצורה שיצרה משוב ערכי בדמות סיוע לקהילה והוא הפרויקט שנקרא "קשר רב דורי"  "תכנית "הקשר הרב דורי" הינה תכנית ערכית חינוכית הבונה גשר ערכי בין דורי, ומחזקת את מערכת הקשרים בין תלמידי בית הספר  לבין האוכלוסייה המבוגרת, באמצעות הסביבה הטכנולוגית. התוכנית מופעלת ע"י משרד החינוך בשיתוף מינהל מו"ט, המזכירות הפדגוגית, מורשת קהילות ישראל, המשרד לאזרחים ותיקים ובית התפוצות. המפגשים מזמנים דיאלוג יצירתי  פורה ומפרה, בו כל צד תורם מיתרונותיו לחיזוק הקשר הבין –דורי. למידה הדדית נוצרת באמצעות תהליך החקר והחוויה המשותפת, כל אלה תורמים להבנה טובה יותר של בן הדור האחר ובכך יוצרים מערכת שורשית וערכית בחברה. (נלקח מתוך מצגת שפורסמה על ידי משרד החינוך).
בפרויקט זה יש שיתוף פעולה והפריה הדדית בין תלמידי בית הספר לאוכלוסיה הבוגרת, כאשר התלמיד מלמד את המבוגר את יסודות המחשב והשימוש באינטרנט ואילו המבוגר מספר לתלמיד על חייו, על ההסטוריה וקצת מנסיונו האישי בחיים בנושאים אטרקטיביים ובעלי ענין שיעשירו את עולם הידע של התלמיד הצעיר. כל מה שהיום נראה לנו מובן מאליו רק לפני עשרים שנים היה נראה כמדע בדיוני. מה שמצית את הדמיון הוא המחשבה כיצד יראו חיינו בעוד עשרים שנים, ומה תהיה השפה המדוברת בתקופה זו? מה שבטוח שבתקופה זו אני אהיה שייכת לדור הבוגר ואצטרך ללמוד שפה זו.
מצרפת את הקליפ של הפסטיגל צפו והאזינו לשפה החדשה שנולדה כאן