ארה"ב חוזרת לנייר והעפרון - הייתכן?

בתקופה האחרונה אני קוראת  כתבות, מאמרים ומחקרים  במסגרת עבודת הסמינריון ובכלל מתוך התענינות בתחום התקשוב. כולם מהללים ומשבחים את הכנסת המחשב והלמידה המתוקשבת לבתי הספר.
 היתרונות הגדולים והערך המוסף בלמידה זו זוכה לפירוט נרחב וכולם מונים את  היתרונות בהכנסת הטכנולוגיה לבתי הספר. וראה זה פלא השבוע תפסה את עיני כתבה בעיתון "שעור חופשי "עיתון חדשות החינוך בהוצאת הסתדרות המורים גיליון 97 , שכותרתה נכתבה בכתב של קידוש לבנה "מחשב אאוט, עפרון אין".
 נדהמתי לראות זאת ומהר חיפשתי לקרוא היכן  זה קורה ? ולמה חוזרים לנייר והעיפרון בעידן הטאבלטים והסמארטפונים?
 לאחר עיון מעמיק גיליתי להפתעתי שכל זה קורה בבית ספר יסודי בעמק הסיליקון שבארה"ב, בו לומדים ילדים לא פחות ולא יותר של בכירי חברות הטכנולוגיה בעולם ובהם גוגל, אפל  ועוד.
 בבית הספר הזה עוד נכתב בכתבה אין כניסה למחשבים.
שאלתי את עצמי הייתכן ? ומדוע דווקא אנשים המודעים לכוחו העצום של המחשב שולחים את ילדיהם לבית ספר כזה?
 בית הספר, נכתב עוד, עובד בשיטת  וולדורף  שהיא החינוך האנתרופוסופי, שפותח על-ידי רודולף שטיינר, ומכונה גם 'שיטת וולדורף 'מבוסס על ראיית הילד כישות הכוללת גוף, נפש ורוח, והמתפתחת בתהליך מתמשך מרגע לידתו. על-פי גישה זו, השינויים שחלים על הילד המתפתח מצריכים החלת שינויים בתכנית הלימודים ובדרכי ההוראה, כך שיתאימו לישותו המתפתחת בכל שלב ושלב.
אם כן נשאלת השאלה מדוע לא ניתן להכניס גם טכנולוגיה ומחשבים בשיטת ההוראה הזו, הרי זוהי גדולתם של הכלים הטכנולוגיים לתת מענה לשונות בין התלמידים ולהכיר ביכולותיהם השונות?
 ד"ר גילה קורץ העומדת בראש מגמת התקשוב בבית הספר לחינוך במרכז ללימודים אקדמאיים,  וד"ר גילה לוי עצמון שותפתי לספסל הלימודים, מגיבות על כך בכתבה, כי בבית ספר זה בסך הכל המירו טכנולוגיה אחת- המחשב  באחרת – עפרון ונייר "לטעון כי טכנולוגיה אחת עדיפה על השנייה תחטא לאמת" עוד הן אומרות שהטכנולוגיה במסגרת חינוכית לעולם אינה עומדת בפני עצמה, מטרתה אך ורק לשרת את התפיסה החינוכית. המחשב הוא בעל פוטנציאל לשנות את אופן הלמידה, שילוב מיטבי של התקשוב בהוראה יכול לתת מענה לשונות הבינאישית בכיתה, כל תלמיד מתקדם בקצב אישי תוך למידה פעילה.
אמצעי התקשוב המגוונים מזמנים למידה שיתופית אשר מקדמת הבניית ידע. הלמידה ההתנסותית המאתגרת והחווייתית, באמצעות התקשוב יש לה פוטנציאל לקדם את הלמידה ולשפר הישגים ובו בזמן ליצור עניין, מעורבות והגברת המוטיבציה, המהווה רכיב הכרחי להצלחת התהליך החינוכי. היתרונות הבולטים של ההוראה המתוקשבת אינם סותרים את היתרונות שיכולה להציע הוראה איכותית עם זאת השילוב של שניהם מסוגל לתת לכל תלמיד הזדמנויות ללמידה משמעותית יותר, מאתגרת יותר ולא פחות חשוב מהנה יותר.
לדעתי המחשב  אינו המטרה מה שבטעות נתפס אצל הרבה  אנשים וביניהם אנשי חינוך. שילוב המחשב בהוראה הוא אמצעי שבעזרתו ניתן לשבח את ההוראה. מחשב לא יחליף מורה גרוע שאינו יודע ליצור ענין אצל תלמידיו ולא מסוגל לחוש אותם ולכבדם. אם נדע להשכיל ולהשתמש בטכנולוגיה זו  בצורה מיטבית נוכל לבדוק ביתר יעילות, אם שילוב המחשב בהוראה תרם ולו במעט להשבחת ההוראה, או שכדאי לאמץ את ההחלטה של בית הספר בעמק הסיליקון ולהוציא את המחשב מן הכיתות. כי הרי אין מקום להחליף טכנולוגיה אחת באחרת אם לא יעשה שינוי משמעותי בדרכי ההוראה וכיוצא בזה גם בדרכי ההערכה.

סטנדרטים בחינוך

השבוע קראתי את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי The Rise and the Price of the Standards Movement  - "עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה".
 במאמרו זה סוקר פרופ' וולנסקי את רפורמת הסטנדרטים שהונהגה בבתי הספר בארה"ב  ובאנגליה מאז שנות השמונים. הכוונה שכל התלמידים באשר הם, צריכים לעמוד בסטנדרטים שקובעת מערכת החינוך ללא התיחסות לשוני בין התלמידים, למגוון הכישורים שלהם וליכולות השונות שלהם. תפקיד המורה הוא להיות אמון על הישגי התלמידים, זאת אומרת על המורה לדאוג שכל תלמידיו יעמדו בסטנדרטים אילו והישגיהם יעלו בהתאם, כי הרי לשם כך הוכנסה רפורמה זו כדי להעלות את הישגי התלמידים. הרעיון של שימוש  בסטנדרטים במערכת החינוך הונהג לראשונה במדינות המזרח ומשם הובא למדינות המערב בעקבות ההצלחה המרשימה בהישגי התלמידים במזרח, שם נהוג במערכת החינוך לבחון את התלמידים והבחינות הן המנוע התחרותי של החברה. נוצר חזון שטען שחינוך טוב הוא חינוך שניתן למדידה= סטנדרניזציה. גם ישראל שמצאה את עצמה במקומות הנמוכים והמביכים בטבלה הבינלאומית במדעים ובמתמטיקה שהביא לביקורת על מערכת החינוך. בעקבות התחושות הקשות נקבעו הצעדים הבאים שכל מפקח מקצועי התבקש להציב סטנדרטים עבור המקצוע שלו המסר היה "אם אין בידך סטנדרטים אינך קיים".

היתרונות שמנו אלה שהיו בעד בסטנדרטיזציה הם:

• לא ניתן היה להרחיב ולהנגיש את ההשכלה לכלל האוכלוסיה ובה בעת לשמור על רמתה ואיכותה ולכן הקונפליקט בין מצוינות לאיכות והנגשה ניתן לפתרון על ידי הסטנדרטים.
• תחרות מוציאה את המיטב מן האדם הכוונה לתחרות בין בתי הספר ובין התלמידים זו מובילה למצוינות ולעבודה קשה.
• רעיון הסטנדרטים משקף קפדנות ונמרצות ותורם לחוויה החינוכית.
• לספק את דרישת ההורים לחינןך טוב ואיכותי עבור ילדיהם.

לעומת זאת החסרונות בסטנדרטיזציה כפי שראו אותם המתנגדים:

• הסטנדרטים יצרו מתח ועומס בלתי הגיוני על המורים.
• המירוץ אחר ההישגים והסטנדרטים הביא לתופעת שינון ושנאה בקרב התלמידים לשנן את החומר.
• ילדים משכבות חלשות נפגעים פעמיים על ידי החברה פעם מעצם היותם הקבוצה החלשה ומעוטת היכולת ופעם שניה על ידי הצבת רף סטנדרט שאינו אפשרי עבורם.
• הלמידה לקראת מבחן הפכה לפדגוגיה, המבחנים והמעקב הפכו את ההוראה לצרה, חסרת מעוף  ולא יצירתית.

לדעתי מי שרוצה להציב למערכת החינוך סטנדרטים פירושו שרוצה ליצר פס יצור של תלמידים עם יכולות שוות ושיוויון מוחלט ביניהם. אך זה דבר שלא ניתן כלל לביצוע, אין שיוויון בין תלמידים אין שיוויון ביכולות שלהם.  צריך ורצוי לעודד את המצוינים ולא להפוך את הלמידה לבינונית כפי שהסטנדרטיזציה גורמת  . צורת ההיבחנות של התלמידים ממאיסה עליהם את הרצון להגיע לבית הספר. התלמיד מונע אך ורק על ידי מוטיבציה חיצונית וכלל לא עם מוטיבציה פנימית ללמידה. אני תקוה שמערכת החינוך תשכיל להבין את הנזק שהסטנדרטיזציה הביאה להוראה ולחינוך ואף פגעה קשות במעמד המורים.