החינוך בישראל בהשוואה לחינוך בפינלנד

במסגרת הקורס "סוגיות במערכת החינוך" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי, נחשפנו לשני גלים חינוכיים משמעותיים שמערכות החינוך בעולם עברו.  הגל הראשון הנקרא: (Education ) מושפע מאוד מעמדותיהם של גדולי הפסיכולוגים והפילוסופים  דיואי, פרובל, מונטסורי, ויגודסקי ופיאז'ה, שדגלו בכך שהתלמיד במרכז. הלמידה מתוך עולמו של הילד, יש להתיחס להתפתחות הקוגנטיבית והחברתית של הילד ועל כן תוכניות הלימודים התבססו ותמכו בעמדותיהם של הפסיכולוגים והפלוסופים השונים שדברו על הצורך ללמד מתוך עולמו הפנימי של הילד. 

הגל השני נקרא: (תפיסת ה- essential או הסטנדרטים בחינוך) גל חינוכי זה היה הפוך לגמרי מהגל הראשון ובבסיסו היתה הצמדות לסטנדרטים ולא היתה התחשבות בעולמו של התלמיד ובצרכיו, אלא יותר מה התלמיד צריך לדעת ובאילו סטנדרטים של ידע הוא צריך לעמוד.
גל זה עלה בעקבות הביקורת על הגל הראשון שמתנגדיו טענו שנוצר "תוהו ובוהו" במערכת החינוך. לא  ניתן לדעת מה הם הישגיו של התלמיד, מה הוא יודע או מה נעשה בבתי הספר ובכיתות הלימוד. על כן טענו המתנגדים יש לפקח על בתי הספר ולבדוק מה הם מלמדים, יש צורך לבדוק את רמת ההישגים של התלמידים. לכן הוכתבו סטנדרטים בלמידה שכל תלמיד צריך לעמוד בהם ועל המורים להביא את התלמידים להישגים המצופים מהם במבחנים שונים ולעמידה בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה.
בשנים האחרונות מסתמן שגם לגל זה יש מבקרים הטוענים, שלא ניתן לבקש מכל התלמידים באשר הם לעמוד בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה ללא התיחסות לשונות שלהם. במערכת החינוך בישראל התלמידים עדיין נמדדים בבחינות והסטנדרטיזציה שולטת במערכת, משרד החינוך הוא הקובע את תוכנית הלימודים ואת המבחנים שהתלמיד צריך להבחן בהם. בעולם מתחילים להתגלות ניצנים לגל חינוכי שלישי. וזאת בעקבות ביקורת שמתחילה להישמע על הגל השני. התלמידים צריכים לשנן וללמוד מידע בעידן שבו המידע  מצוי בהישג יד ובכל מקום, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מהיר ואין מקום לשינון ידע, אלא לפיתוח החשיבה אצל הילד ולפתחו ללומד עצמאי. למעשה חזרה  לתורתם של דיואי, ויגוצקי ופיאז'ה אך הפעם בעזרת הטכנולוגיה, ניתן יהיה לממש את הלמידה המשמעותית שבאה מתוך עולמו של הילד ועל פי התפתחותו הקוגנטיבית.
מדינות רבות החלו להבין זאת ובעיקר פינלד שמערכת החינוך שלה משמשת דוגמה כיצד יש  לישם את הגל השלישי בחינוך? הדגש  הילד במרכז , פיתוח החשיבה שלו ופיתוח היצירתיות שלו. המטרה ללמד את הילד איך ללמוד ולהתיחס לשונות הקיימת בין התלמידים. מערכת החינוך בפינלנד השכילה לטפח תלמידים שחושבים ולומדים איך ללמוד באופן עצמאי ומתוך עניין והנאה בלמידה. השקעה בלתי פוסקת בתלמיד ובכישוריו. התלמידים מקבלים הדרכה נכונה והכוונה  מצד המורים, התלמידים פעילים יותר בזמן השעורים. המורים הם אלה שקובעים את תוכנית הלימודים ומתאימים אותה לתלמידיהם. דבר נוסף שבא לידי ביטוי במערכת החינוך בפינלנד הוא המעמד הגבוה של המורים וההשקעה בהם וזאת בניגוד לישראל שמעמדו של המורה נמוך.
פינלד הצליחה להתברג בראש הרשימה של מדינות העולם בהישגי התלמידים. וישראל לעומתה במקומות האחרונים ברשימה. בישראל מערכת החינוך עדיין מוכתבת מלמעלה והתלמידים צריכים לעמוד בסטנדרטים של ידע הנדרש מהם.
בשנים האחרונות נכתבה בישראל תוכנית חדשה להטמעת התיקשוב במערכת החינוך. הטכנולוגיה אומנם חדרה למערכת החינוך, אך הדרישות מן התלמידים והמורים עדיין לא השתנו התלמידים נדרשים להציג הישגים ולעמוד בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה. המורים צריכים לספק לתלמידים את המידע הנדרש לשם כך. מערכת החינוך לא השכילה להבין שהטכנולוגיה היא זו המשרתת את הפדגוגיה ולא ההפך הוא הנכון. כי מה שמשרד החינוך מציע למוריו ותלמידיו אילו סביבות לימוד סגורות מתוקשבות הבנויות על  תוכניות הלימודים הקודמות. התלמידים צריכים לעמוד בסטנדרטים שמוכתבים מלמעלה אין חופש פעולה ואין אמון בתלמידים ובמורים לעומת מערכת החינוך בפינלנד כשהדגש על מערכת היחסים בין המורים לתלמידים המבוססים על אמון. עדיין לא השכלנו להבין את הכתוב במשלי  "חנוך לנער על פי דרכו".
מצרפת קישור למאמרו של פרופ' עמי וולנסקי שהתפרסם בפורטל מס"ע הדן בנושא זה מגמות שינוי בעולם החינוך - היכן ישראל?
 מצרפת גם את הסרט ששודר בערוץ 10 על מערכת החינוך בפינלנד.

סטנדרטים בחינוך

השבוע קראתי את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי The Rise and the Price of the Standards Movement  - "עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה".
 במאמרו זה סוקר פרופ' וולנסקי את רפורמת הסטנדרטים שהונהגה בבתי הספר בארה"ב  ובאנגליה מאז שנות השמונים. הכוונה שכל התלמידים באשר הם, צריכים לעמוד בסטנדרטים שקובעת מערכת החינוך ללא התיחסות לשוני בין התלמידים, למגוון הכישורים שלהם וליכולות השונות שלהם. תפקיד המורה הוא להיות אמון על הישגי התלמידים, זאת אומרת על המורה לדאוג שכל תלמידיו יעמדו בסטנדרטים אילו והישגיהם יעלו בהתאם, כי הרי לשם כך הוכנסה רפורמה זו כדי להעלות את הישגי התלמידים. הרעיון של שימוש  בסטנדרטים במערכת החינוך הונהג לראשונה במדינות המזרח ומשם הובא למדינות המערב בעקבות ההצלחה המרשימה בהישגי התלמידים במזרח, שם נהוג במערכת החינוך לבחון את התלמידים והבחינות הן המנוע התחרותי של החברה. נוצר חזון שטען שחינוך טוב הוא חינוך שניתן למדידה= סטנדרניזציה. גם ישראל שמצאה את עצמה במקומות הנמוכים והמביכים בטבלה הבינלאומית במדעים ובמתמטיקה שהביא לביקורת על מערכת החינוך. בעקבות התחושות הקשות נקבעו הצעדים הבאים שכל מפקח מקצועי התבקש להציב סטנדרטים עבור המקצוע שלו המסר היה "אם אין בידך סטנדרטים אינך קיים".

היתרונות שמנו אלה שהיו בעד בסטנדרטיזציה הם:

• לא ניתן היה להרחיב ולהנגיש את ההשכלה לכלל האוכלוסיה ובה בעת לשמור על רמתה ואיכותה ולכן הקונפליקט בין מצוינות לאיכות והנגשה ניתן לפתרון על ידי הסטנדרטים.
• תחרות מוציאה את המיטב מן האדם הכוונה לתחרות בין בתי הספר ובין התלמידים זו מובילה למצוינות ולעבודה קשה.
• רעיון הסטנדרטים משקף קפדנות ונמרצות ותורם לחוויה החינוכית.
• לספק את דרישת ההורים לחינןך טוב ואיכותי עבור ילדיהם.

לעומת זאת החסרונות בסטנדרטיזציה כפי שראו אותם המתנגדים:

• הסטנדרטים יצרו מתח ועומס בלתי הגיוני על המורים.
• המירוץ אחר ההישגים והסטנדרטים הביא לתופעת שינון ושנאה בקרב התלמידים לשנן את החומר.
• ילדים משכבות חלשות נפגעים פעמיים על ידי החברה פעם מעצם היותם הקבוצה החלשה ומעוטת היכולת ופעם שניה על ידי הצבת רף סטנדרט שאינו אפשרי עבורם.
• הלמידה לקראת מבחן הפכה לפדגוגיה, המבחנים והמעקב הפכו את ההוראה לצרה, חסרת מעוף  ולא יצירתית.

לדעתי מי שרוצה להציב למערכת החינוך סטנדרטים פירושו שרוצה ליצר פס יצור של תלמידים עם יכולות שוות ושיוויון מוחלט ביניהם. אך זה דבר שלא ניתן כלל לביצוע, אין שיוויון בין תלמידים אין שיוויון ביכולות שלהם.  צריך ורצוי לעודד את המצוינים ולא להפוך את הלמידה לבינונית כפי שהסטנדרטיזציה גורמת  . צורת ההיבחנות של התלמידים ממאיסה עליהם את הרצון להגיע לבית הספר. התלמיד מונע אך ורק על ידי מוטיבציה חיצונית וכלל לא עם מוטיבציה פנימית ללמידה. אני תקוה שמערכת החינוך תשכיל להבין את הנזק שהסטנדרטיזציה הביאה להוראה ולחינוך ואף פגעה קשות במעמד המורים.