החינוך בישראל בהשוואה לחינוך בפינלנד

במסגרת הקורס "סוגיות במערכת החינוך" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי, נחשפנו לשני גלים חינוכיים משמעותיים שמערכות החינוך בעולם עברו.  הגל הראשון הנקרא: (Education ) מושפע מאוד מעמדותיהם של גדולי הפסיכולוגים והפילוסופים  דיואי, פרובל, מונטסורי, ויגודסקי ופיאז'ה, שדגלו בכך שהתלמיד במרכז. הלמידה מתוך עולמו של הילד, יש להתיחס להתפתחות הקוגנטיבית והחברתית של הילד ועל כן תוכניות הלימודים התבססו ותמכו בעמדותיהם של הפסיכולוגים והפלוסופים השונים שדברו על הצורך ללמד מתוך עולמו הפנימי של הילד. 

הגל השני נקרא: (תפיסת ה- essential או הסטנדרטים בחינוך) גל חינוכי זה היה הפוך לגמרי מהגל הראשון ובבסיסו היתה הצמדות לסטנדרטים ולא היתה התחשבות בעולמו של התלמיד ובצרכיו, אלא יותר מה התלמיד צריך לדעת ובאילו סטנדרטים של ידע הוא צריך לעמוד.
גל זה עלה בעקבות הביקורת על הגל הראשון שמתנגדיו טענו שנוצר "תוהו ובוהו" במערכת החינוך. לא  ניתן לדעת מה הם הישגיו של התלמיד, מה הוא יודע או מה נעשה בבתי הספר ובכיתות הלימוד. על כן טענו המתנגדים יש לפקח על בתי הספר ולבדוק מה הם מלמדים, יש צורך לבדוק את רמת ההישגים של התלמידים. לכן הוכתבו סטנדרטים בלמידה שכל תלמיד צריך לעמוד בהם ועל המורים להביא את התלמידים להישגים המצופים מהם במבחנים שונים ולעמידה בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה.
בשנים האחרונות מסתמן שגם לגל זה יש מבקרים הטוענים, שלא ניתן לבקש מכל התלמידים באשר הם לעמוד בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה ללא התיחסות לשונות שלהם. במערכת החינוך בישראל התלמידים עדיין נמדדים בבחינות והסטנדרטיזציה שולטת במערכת, משרד החינוך הוא הקובע את תוכנית הלימודים ואת המבחנים שהתלמיד צריך להבחן בהם. בעולם מתחילים להתגלות ניצנים לגל חינוכי שלישי. וזאת בעקבות ביקורת שמתחילה להישמע על הגל השני. התלמידים צריכים לשנן וללמוד מידע בעידן שבו המידע  מצוי בהישג יד ובכל מקום, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מהיר ואין מקום לשינון ידע, אלא לפיתוח החשיבה אצל הילד ולפתחו ללומד עצמאי. למעשה חזרה  לתורתם של דיואי, ויגוצקי ופיאז'ה אך הפעם בעזרת הטכנולוגיה, ניתן יהיה לממש את הלמידה המשמעותית שבאה מתוך עולמו של הילד ועל פי התפתחותו הקוגנטיבית.
מדינות רבות החלו להבין זאת ובעיקר פינלד שמערכת החינוך שלה משמשת דוגמה כיצד יש  לישם את הגל השלישי בחינוך? הדגש  הילד במרכז , פיתוח החשיבה שלו ופיתוח היצירתיות שלו. המטרה ללמד את הילד איך ללמוד ולהתיחס לשונות הקיימת בין התלמידים. מערכת החינוך בפינלנד השכילה לטפח תלמידים שחושבים ולומדים איך ללמוד באופן עצמאי ומתוך עניין והנאה בלמידה. השקעה בלתי פוסקת בתלמיד ובכישוריו. התלמידים מקבלים הדרכה נכונה והכוונה  מצד המורים, התלמידים פעילים יותר בזמן השעורים. המורים הם אלה שקובעים את תוכנית הלימודים ומתאימים אותה לתלמידיהם. דבר נוסף שבא לידי ביטוי במערכת החינוך בפינלנד הוא המעמד הגבוה של המורים וההשקעה בהם וזאת בניגוד לישראל שמעמדו של המורה נמוך.
פינלד הצליחה להתברג בראש הרשימה של מדינות העולם בהישגי התלמידים. וישראל לעומתה במקומות האחרונים ברשימה. בישראל מערכת החינוך עדיין מוכתבת מלמעלה והתלמידים צריכים לעמוד בסטנדרטים של ידע הנדרש מהם.
בשנים האחרונות נכתבה בישראל תוכנית חדשה להטמעת התיקשוב במערכת החינוך. הטכנולוגיה אומנם חדרה למערכת החינוך, אך הדרישות מן התלמידים והמורים עדיין לא השתנו התלמידים נדרשים להציג הישגים ולעמוד בסטנדרטים המוכתבים מלמעלה. המורים צריכים לספק לתלמידים את המידע הנדרש לשם כך. מערכת החינוך לא השכילה להבין שהטכנולוגיה היא זו המשרתת את הפדגוגיה ולא ההפך הוא הנכון. כי מה שמשרד החינוך מציע למוריו ותלמידיו אילו סביבות לימוד סגורות מתוקשבות הבנויות על  תוכניות הלימודים הקודמות. התלמידים צריכים לעמוד בסטנדרטים שמוכתבים מלמעלה אין חופש פעולה ואין אמון בתלמידים ובמורים לעומת מערכת החינוך בפינלנד כשהדגש על מערכת היחסים בין המורים לתלמידים המבוססים על אמון. עדיין לא השכלנו להבין את הכתוב במשלי  "חנוך לנער על פי דרכו".
מצרפת קישור למאמרו של פרופ' עמי וולנסקי שהתפרסם בפורטל מס"ע הדן בנושא זה מגמות שינוי בעולם החינוך - היכן ישראל?
 מצרפת גם את הסרט ששודר בערוץ 10 על מערכת החינוך בפינלנד.

מערכת החינוך העתידית על פי תפיסתו של פרופ' דוד חן

במסגרת הקורס "מדעי החינוך במאה ה-21" בהנחיית פרופ' דוד חן, הציג דוד חן את הצעתו ליעול ושיפור מערכת החינוך בישראל. על פי עמדתו יש לחלק את הלימודים בבית הספר לשני חלקים: חלק אחד של הלימודים הוא לימודי חובה, שכל אזרח צריך לדעת וללמוד והם נקראים "לימודי הליבה", לימודי חובה שהם יהוו בסיס ידע משותף לכל אזרחי המדינה.לימודי הליבה יאפשרו  שיתוף פעולה ותקשורת בין השונות שבחברה. לימודי הליבה יכללו את לימוד שפת האם,  השפת האנגלית כדי להשתלב בגלובליזציה המתרחשת עלינו. תחום הידע השני הוא הידע החברתי, הכוונה לערכים, חוק ומשפט, סדרים ותקנות. תחום הידע השלישי לימודי מדע וטכנולוגיה, הכרת העולם הפיזי והביולוגי. התחום הבא זה הפסיכולוגיה כדי להבין את התנהגות האדם ותחום נוסף זה אומנויות. לימודים אילו יהוו רק שלושים אחוז  מלימודיו של התלמיד. בלימודי הליבה לא תהיה התחשבות בשונות הבינאישית, אלא בצרכים החברתיים. על לימודי הליבה תהיה אחראית המדינה ומשרד החינוך. שאר הלימודים בבית הספר שהם השבעים אחוז  הנותרים יהיו לימודים שיענו לשונות הבנאישית, השונות החברתית והתרבותית. המדינה לא תתערב בחלק זה של הלמידה, כל ילד ילמד על פי רצונו וכישוריו. איך כל זה יתבצע הלכה למעשה על פי דוד חן? התלמיד ילמד בבית ספר האם שלו יומיים או שלושה בשבוע ובשאר ימי השבוע ילמד בבתי ספר אחרים שיתמחו בתחומי דעת שונים. התלמיד או הוריו יוכלו  לבחור באיזה בית ספר הוא רוצה ללמוד על פי כישוריו.
הצעת היעול של פרופ' דוד חן אכן מעוררת לחשיבה אחרת על מערכת החינוך. חשיבה יצירתית ומתאימה לתקופה בה אנו חיים, תקופה של התפוצצות הידע. הלימוד בבית הספר הופך להיות לא רלוונטי לעידן החדש, בית הספר והמורים אינם מוקדי הידע.  הצעה שכזו פותחת לתלמידים אפיק בו יוכלו לפתח את כישוריהם,  שלא באים לידי ביטוי במערכת החינוך העכשווית, בה נדרש התלמיד לשנן ידע, דבר שלא נכון ובלתי אפשרי בעידן זה בו הידע משתנה ומצטבר במהירות רבה. ואילו התלמיד במערכת החינוך בישראל נדרש להפגין ידע במבחני סטנדרטים. אין התיחסות ולו במעט לשונות בין הילדים לשונות ביכולותיהם הלימודיות ובשונות בכישוריהם השונים .
אין ספק שזוהי הצעה מענינת המציתה את הדמיון. יש לשקול אותה בכובד ראש לשנס מותניים ולחשוב איך ניתן לישמה הלכה למעשה במערכת החינוך בישראל. נראה שזה הפתרון לכך שכמעט מחצית מהתלמידים בישראל לא מצליחים לעבור בהצלחה את מבחני הבגרות ולזכות בתעודה המיוחלת .

ארה"ב חוזרת לנייר והעפרון - הייתכן?

בתקופה האחרונה אני קוראת  כתבות, מאמרים ומחקרים  במסגרת עבודת הסמינריון ובכלל מתוך התענינות בתחום התקשוב. כולם מהללים ומשבחים את הכנסת המחשב והלמידה המתוקשבת לבתי הספר.
 היתרונות הגדולים והערך המוסף בלמידה זו זוכה לפירוט נרחב וכולם מונים את  היתרונות בהכנסת הטכנולוגיה לבתי הספר. וראה זה פלא השבוע תפסה את עיני כתבה בעיתון "שעור חופשי "עיתון חדשות החינוך בהוצאת הסתדרות המורים גיליון 97 , שכותרתה נכתבה בכתב של קידוש לבנה "מחשב אאוט, עפרון אין".
 נדהמתי לראות זאת ומהר חיפשתי לקרוא היכן  זה קורה ? ולמה חוזרים לנייר והעיפרון בעידן הטאבלטים והסמארטפונים?
 לאחר עיון מעמיק גיליתי להפתעתי שכל זה קורה בבית ספר יסודי בעמק הסיליקון שבארה"ב, בו לומדים ילדים לא פחות ולא יותר של בכירי חברות הטכנולוגיה בעולם ובהם גוגל, אפל  ועוד.
 בבית הספר הזה עוד נכתב בכתבה אין כניסה למחשבים.
שאלתי את עצמי הייתכן ? ומדוע דווקא אנשים המודעים לכוחו העצום של המחשב שולחים את ילדיהם לבית ספר כזה?
 בית הספר, נכתב עוד, עובד בשיטת  וולדורף  שהיא החינוך האנתרופוסופי, שפותח על-ידי רודולף שטיינר, ומכונה גם 'שיטת וולדורף 'מבוסס על ראיית הילד כישות הכוללת גוף, נפש ורוח, והמתפתחת בתהליך מתמשך מרגע לידתו. על-פי גישה זו, השינויים שחלים על הילד המתפתח מצריכים החלת שינויים בתכנית הלימודים ובדרכי ההוראה, כך שיתאימו לישותו המתפתחת בכל שלב ושלב.
אם כן נשאלת השאלה מדוע לא ניתן להכניס גם טכנולוגיה ומחשבים בשיטת ההוראה הזו, הרי זוהי גדולתם של הכלים הטכנולוגיים לתת מענה לשונות בין התלמידים ולהכיר ביכולותיהם השונות?
 ד"ר גילה קורץ העומדת בראש מגמת התקשוב בבית הספר לחינוך במרכז ללימודים אקדמאיים,  וד"ר גילה לוי עצמון שותפתי לספסל הלימודים, מגיבות על כך בכתבה, כי בבית ספר זה בסך הכל המירו טכנולוגיה אחת- המחשב  באחרת – עפרון ונייר "לטעון כי טכנולוגיה אחת עדיפה על השנייה תחטא לאמת" עוד הן אומרות שהטכנולוגיה במסגרת חינוכית לעולם אינה עומדת בפני עצמה, מטרתה אך ורק לשרת את התפיסה החינוכית. המחשב הוא בעל פוטנציאל לשנות את אופן הלמידה, שילוב מיטבי של התקשוב בהוראה יכול לתת מענה לשונות הבינאישית בכיתה, כל תלמיד מתקדם בקצב אישי תוך למידה פעילה.
אמצעי התקשוב המגוונים מזמנים למידה שיתופית אשר מקדמת הבניית ידע. הלמידה ההתנסותית המאתגרת והחווייתית, באמצעות התקשוב יש לה פוטנציאל לקדם את הלמידה ולשפר הישגים ובו בזמן ליצור עניין, מעורבות והגברת המוטיבציה, המהווה רכיב הכרחי להצלחת התהליך החינוכי. היתרונות הבולטים של ההוראה המתוקשבת אינם סותרים את היתרונות שיכולה להציע הוראה איכותית עם זאת השילוב של שניהם מסוגל לתת לכל תלמיד הזדמנויות ללמידה משמעותית יותר, מאתגרת יותר ולא פחות חשוב מהנה יותר.
לדעתי המחשב  אינו המטרה מה שבטעות נתפס אצל הרבה  אנשים וביניהם אנשי חינוך. שילוב המחשב בהוראה הוא אמצעי שבעזרתו ניתן לשבח את ההוראה. מחשב לא יחליף מורה גרוע שאינו יודע ליצור ענין אצל תלמידיו ולא מסוגל לחוש אותם ולכבדם. אם נדע להשכיל ולהשתמש בטכנולוגיה זו  בצורה מיטבית נוכל לבדוק ביתר יעילות, אם שילוב המחשב בהוראה תרם ולו במעט להשבחת ההוראה, או שכדאי לאמץ את ההחלטה של בית הספר בעמק הסיליקון ולהוציא את המחשב מן הכיתות. כי הרי אין מקום להחליף טכנולוגיה אחת באחרת אם לא יעשה שינוי משמעותי בדרכי ההוראה וכיוצא בזה גם בדרכי ההערכה.

סטנדרטים בחינוך

השבוע קראתי את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי The Rise and the Price of the Standards Movement  - "עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה".
 במאמרו זה סוקר פרופ' וולנסקי את רפורמת הסטנדרטים שהונהגה בבתי הספר בארה"ב  ובאנגליה מאז שנות השמונים. הכוונה שכל התלמידים באשר הם, צריכים לעמוד בסטנדרטים שקובעת מערכת החינוך ללא התיחסות לשוני בין התלמידים, למגוון הכישורים שלהם וליכולות השונות שלהם. תפקיד המורה הוא להיות אמון על הישגי התלמידים, זאת אומרת על המורה לדאוג שכל תלמידיו יעמדו בסטנדרטים אילו והישגיהם יעלו בהתאם, כי הרי לשם כך הוכנסה רפורמה זו כדי להעלות את הישגי התלמידים. הרעיון של שימוש  בסטנדרטים במערכת החינוך הונהג לראשונה במדינות המזרח ומשם הובא למדינות המערב בעקבות ההצלחה המרשימה בהישגי התלמידים במזרח, שם נהוג במערכת החינוך לבחון את התלמידים והבחינות הן המנוע התחרותי של החברה. נוצר חזון שטען שחינוך טוב הוא חינוך שניתן למדידה= סטנדרניזציה. גם ישראל שמצאה את עצמה במקומות הנמוכים והמביכים בטבלה הבינלאומית במדעים ובמתמטיקה שהביא לביקורת על מערכת החינוך. בעקבות התחושות הקשות נקבעו הצעדים הבאים שכל מפקח מקצועי התבקש להציב סטנדרטים עבור המקצוע שלו המסר היה "אם אין בידך סטנדרטים אינך קיים".

היתרונות שמנו אלה שהיו בעד בסטנדרטיזציה הם:

• לא ניתן היה להרחיב ולהנגיש את ההשכלה לכלל האוכלוסיה ובה בעת לשמור על רמתה ואיכותה ולכן הקונפליקט בין מצוינות לאיכות והנגשה ניתן לפתרון על ידי הסטנדרטים.
• תחרות מוציאה את המיטב מן האדם הכוונה לתחרות בין בתי הספר ובין התלמידים זו מובילה למצוינות ולעבודה קשה.
• רעיון הסטנדרטים משקף קפדנות ונמרצות ותורם לחוויה החינוכית.
• לספק את דרישת ההורים לחינןך טוב ואיכותי עבור ילדיהם.

לעומת זאת החסרונות בסטנדרטיזציה כפי שראו אותם המתנגדים:

• הסטנדרטים יצרו מתח ועומס בלתי הגיוני על המורים.
• המירוץ אחר ההישגים והסטנדרטים הביא לתופעת שינון ושנאה בקרב התלמידים לשנן את החומר.
• ילדים משכבות חלשות נפגעים פעמיים על ידי החברה פעם מעצם היותם הקבוצה החלשה ומעוטת היכולת ופעם שניה על ידי הצבת רף סטנדרט שאינו אפשרי עבורם.
• הלמידה לקראת מבחן הפכה לפדגוגיה, המבחנים והמעקב הפכו את ההוראה לצרה, חסרת מעוף  ולא יצירתית.

לדעתי מי שרוצה להציב למערכת החינוך סטנדרטים פירושו שרוצה ליצר פס יצור של תלמידים עם יכולות שוות ושיוויון מוחלט ביניהם. אך זה דבר שלא ניתן כלל לביצוע, אין שיוויון בין תלמידים אין שיוויון ביכולות שלהם.  צריך ורצוי לעודד את המצוינים ולא להפוך את הלמידה לבינונית כפי שהסטנדרטיזציה גורמת  . צורת ההיבחנות של התלמידים ממאיסה עליהם את הרצון להגיע לבית הספר. התלמיד מונע אך ורק על ידי מוטיבציה חיצונית וכלל לא עם מוטיבציה פנימית ללמידה. אני תקוה שמערכת החינוך תשכיל להבין את הנזק שהסטנדרטיזציה הביאה להוראה ולחינוך ואף פגעה קשות במעמד המורים.

תקשורת מורים ותלמידים ברשתות החברתיות

לאחרונה פרסם משרד החינוך חוזר המנכ"ל ובו רשימת נהלים לשימוש ברשתות חברתיות למורים, תלמידים והורים שאחת מהן היא האיסור על מורים או על אנשי צוות חינוכי אחרים, ליזום תקשורת עם תלמידים ברשת חברתית, להציע להם חברות ולאשר הצעות חברות שיתקבלו מהם. לאחר הפרסום הנושא נידון רבות בכלי התקשורת השונים  וברשת האינטרנט. נשאלת השאלה האם מגבלות אילו טובות, נכונות ועיניניות או שאינן מתאימות לעידן בו אנו חיים? אילו המצדיקים את הנהלים החדשים טוענים שמורים ותלמידים לא יכולים להיות בקשר חברי, שמא הגבולות של המותר והאסור יטשטשו והתלמיד יהיה חשוף לפרטיו האישיים על המורה ולהפך המורה ידע פרטים אישיים על התלמידשלא רצה לחשוף אותם בפני המורה. המתנגדים לאיסורים אילו טוענים שמשרד החינוך הדוגל במיומנוית המאה 21 לא יכול להדיר את רגלי המורים מן הרשת החברתית ששם נמצאים תלמידיהם. ועוד הם טוענים כיצד ניתן יהיה ללמד את התלמידים את כללי השיח ,שיתוף פעולה וכללי דיבור נאותים אם המורים לא יהיו שם ויהיו שותפים. על סמך הכרותי את הנושא מקרוב קשה לי להבין את המורים המאשרים חברות או מציעים חברות לתלמידים בפיסבוק האישי שלהם. ברור לי לחלוטין שאיני מעונינת לשתף את תלמידי בפרטי האישיים או לשתף אותם בתמונות משפחתיות או אירועים אישיים שלי, שהרי זוהי מציצנות ורכילות לשמה. אך ניתן לעשות זאת אחרת וכדאי לנצל את הרשת החברתית ולפתוח קבוצה סגורה בה חברים התלמידים והמורים שם לא יפורסמו דברים אישיים ופרטיים ושם יוכל להיות שיתוף פעולה עיניני וממוקד בעיניני בית הספר ולמידה בלבד בין המורה לתלמידים. שיתוף מקצועי לחלוטין. בדרך זו אנו המורים נוכל להיות זמינים ,נגישים וקשובים לתלמידים נוכל להשביח את הכתיבה ואת כללי השיח ואז לא נהיה עדים לתופעות של חרם ודברי שטנה וגנאי על מורים ברשתות החברתיות . לדעתי קיצוניות לכל צד אינה טובה המורה לא החבר של תלמידיו אך מצד שני המורה צריך להיות קשוב ,מתחשב וגמיש לצרכייהם של תלמידיו. רק כך נוכל להשביח את הלמידה ולהתאימה למאה ה-21 . אני מצרפת כתבה שהתפרסמה בווינט הנקראת "משרד החינוך התנתק מפיסבוק ומהמציאות" על אי ההבנה המוחלטת לעניין מצד משרד החינוך באיסור הגורף של ההתקשרות בין המורים לתלמידים בפיסבוק

החינוך במאה ה-21

המאה ה-21 מצטיירת בעינינו כמאה של קידמה והתחדשות ,של פריצות דרך בכל התחומים  התפוצצות הידע וטכנולוגיה מפותחת. אך כל זה פסח על מערכת החינוך על פי תפיסתו  של פרופ' דוד חן בקורס  "מדעי החינוך במאה ה-21 ",לדעתו זה שהתלמיד הלומד בבית ספר במאה ה-21 נתפס בעיני המערכת כעוד בורג שצריך לעמוד בסטנדרטים ובממוצעים כאלה ואחרים זוהי לא התיחסות נכונה, כיוון שכל תלמיד הוא עולם בפני עצמו אין סטנדרט אחד שצריך לעמוד בו. העקרון של הטבע זה השונות ולא הדמיון והאחידות ומערכת החינוך שעושה אותנו דומים נכשלת פעם אחר פעם כיוון שהיא מציבה מטרות בלתי אפשריות שמתאימות לתפיסות האדם במאה ה-19 זמן המהפכה התעשיתית שהביאה לפתיחת בתי ספר ציבוריים והעלתה על נס את חשיבות הלימוד והחינוך בבתי ספר לכולם ולא רק לבני האצולה. עוד אומר פרופ' חן שכל הרפורמות שנעשו במערכת החינוך הן פרוגנוזה בלי דיאגנוזה, זאת אומרת נותנים תרופה בלי לדעת מה הבעיה .יש הרבה ידע בחינוך אך הוא לא מחובר ולא מעודכן ולא מתיחס לחקר האדם. לדעת פרופ' דוד חן החינוך הוא מדע ויש להתיחס אליו ככזה ולבנות תיאוריה מדעית לחינוך שמרכיביה הם: מורה ,תלמיד , טכנולוגיה.אני מצרפת כאן ציטוט ממאמרו של פרופ' דוד חן שנקרא "אינכם מבינים בחינוך? אתם יכולים להיות ראשי ועדה" שפורסם בדאמרקר שבו אומר פרופ' דוד חן את הדברים הבאים:"הדיון הציבורי נעשה ללא בסיס נתונים של ממש וללא היכרות עם הנעשה בעולם. מה אין בשיח הציבורי? ממש פלא, מהשיח העוסק בחינוך נעדרים שני עמודי התווך של החינוך: אין תלמידים ואין תוכן. למשל, תפישת התלמידים במערכת החינוך היא תפישה מכניסטית שמקורה במהפכה התעשייתית. היעד של "סטנדרטים בחינוך" מתעלם מכל מה שהמדע של המאה ה-20 מלמד אותנו על השונות הבין-אישית החברתית והתרבותית של התלמידים. התמודדות עם השונות העצומה צריכה להיות נושא מרכזי בדיון הציבורי של חברה המבקשת להיות הומניסטית, חכמה עם חופש מחשבה ועידוד מצוינות.

דוגמה בולטת אחרת היא נושא הידע הנדרש לקיומה של חברה אזרחית, כלכלית וסולידרית. ידע שנקרא ליבה. נושא הליבה הוא נושא ערכי, פילוסופי חברתי, תרבותי וכלכלי. מעולם לא התקיים בישראל דיון משמעותי בעניין. חוזר המנכ"ל מגדיר את הליבה במספר שעות לקבוצת מקצועות, אך לא התקיים כל דיון מקצועי, ערכי וציבורי בנושא, ולכן אין בהגדרת הליבה תכנים. קליפה ריקה. חינוך הוא עניין רציני. הגיע העת להפקיע את הדיון הציבורי מידי שרלטנים התופשים טרמפ על התחום ולהעביר אותו לפסים רציניים שבהם קודם כל מבינים את הבעיה - ורק אז מחפשים את הפתרון, כמו במדינות אחרות שמבינות מהו חינוך לצדק חברתי, לכלכלה, לערבות הדדית ולידע אישי מגוון".מצרפת  קישור לכתבה המלאה שהתפרסמה ב- 7.11.11 בדאמרקר.

 לדעתי פרופ' דוד חן מנתח נכון וברור את הבעיה של מערכת החינוך בארץ ,כיוון שאני נמצאת במערכת שנים רבות ורואה את האמור לעיל הלכה למעשה. מערכת החינוך ניסתה להכניס לשורותיה שינויים כאלה ואחרים ושינויים אילו לא שרדו לזמן רב ולא הביאו את השינוי המיוחל שכולם ציפו שיגיע .התלמידים נמדדים במבחנים ארציים ובינלאומיים צריכים לעמוד בבחינות הבגרות. להגיע לסטנדרטים וליעדים המתוחמים  בתוכנית הלימודים  וזוהי התכלית של הלמידה בבית הספר. כאשר ראו שהתלמידים בישראל הם תת- משיגים הגבירו את שעות הלימוד במקצועות הליבה ,אם כן נשאלת השאלה המהותית מה כן יביא את השינוי המיוחל האם זוהי תוכנית התקשוב שקורמת עור וגידים ומוטמעת בבתי ספר בארץ? שבה ניתן מקום וחשיבות לילד כאינדיבידואל ובעל מכוונות עצמית. התשובה לכך תהיה ברורה והחלטית כל עוד תוכנית התקשוב תהיה צמודה לתוכנית הלימודים שבה מוכתבים הסטנדרטים שבהם התלמיד צריך לעמוד ולא יתנו חשיבות לשונות שקיימת אצל התלמידים וליכולות הלמידה השונות וכן שינוי בתפיסה שהתלמיד צריך לעמוד בסטנדרטים ללא התיחסות לכך  שהוא הוליסטי ויש בו מכלול התנהגויות וידע שצריך להתאים את תוכניות הלימודים לכאלה המתיחסות לשונות הקיימת בין התלמידים.

"שוב ושוב חוזרת הרפורמה"

"שוב ושוב חוזרת הרפורמה" זה השם שנתן לארי קיובן למאמרו שמטרתו הינה להאיר את סוגיית חזרתן הבלתי נמנעת של רפורמות בית -ספריות. למאמר נחשפתי בקורס של פרופ' וולנסקי עמי "סוגיות במדיניות החינוך" המחבר שוטח בפנינו את הסוגיה שרפורמות נעשות במערכת החינוך, בדיונים על דרך ההוראה הרצויה דובר על הנעת תלמידים על בסיס תחומי הענין שלהם הציגה רעיונות על ה"ילד השלם" החינוך הבית ספרי טענו מפתחי הרפורמה צריך להתחבר לעולם האמיתי .רצו להפוך את בתי הספר למקומות ממוקדי ילדים ויצאו נגד ההוראה בה המורה במרכז והוא סמכות הידע . קיובן טוען שמעט מאוד מן השינויים המתוכננים חלחלו לכתות עצמן ואילו הן נשארו נאמנים לשיטת ההוראה הקודמת .חוקרים ואנשי מקצוע מעלים על נס את הלמידה השיתופית ,את מעורבותם הפעילה של תלמידים ואת סגולותיהם של מחשבים שולחניים אינטראקטיביים. אז על פי קיובן ואף על פי מה שאני רואה בבתי הספר חדשות לבקרים משנים והופכים את תוכניות הלימודים ואת שיטות ההוראה ,כל השיטות ותוכניות הרפורמה אינן מצליחות להטמע בכתות . ושוב יושבים ומגבשים רפורמה חדשה .בכתבה שהתפרסמה היום בכלכליסט אומרת פרופ' תמר אריאב נשיאת מכללת בית ברל ויו"ר פורום ראשי המכללות לחינוך : "צריך לוותר על בחינות הבגרות" בטוחה שהיעדים שמציב משרד החינוך בעייתיים. התיקון,  יבוא גם מביטול הבגרויות: "זה יגרום לכך שהמורה יהיה זה שימליץ על תלמידים לאוניברסיטה" עוד אומרת פרופ' אריאב שבכדי  להדגים ניתוב לא נכון של משאבים המוביל לפגיעה בנושאים הזקוקים לטיפול מיידי, פרופ' אריאב מביטה על התחום הטכנולוגי בבתי הספר. "במסגרת פרויקט 'התאמת מערכת החינוך למאה ה־21', קבעו סטנדרט של איך כל הכיתות ייראו. כבר עכשיו אני אומרת לך שבעוד חמש שנים, חלק גדול מההשקעה הזו יירד לטמיון כי אנו כבר נהיה במקום אחר. "משרד החינוך קיבל 400 מיליון שקל כדי למחשב את מערכת החינוך, והיעד הוא להתקין מקרן בכל כיתה. עד שיעשו את זה, לכל התלמידים כבר יהיו טאבלטים". "משרד החינוך תקוע", היא טוענת בנחרצות. "יש כל כך הרבה בירוקרטיה, צריך  לייעל את המערכת ולנהל את המשאבים בצורה מושכלת".קישרתי כאן בין מאמרו של לארי קיובן שנכתב על הרפורמות בארה"ב לבין דבריה של נשיאת מכללת בית ברל פרופ' תמר אריאב שפורסמו היום נראה ששניהם מדברים על כך שיש תחושה של רצון מצד העומדים בראש המערכת להביא לשינוי, אך המציאות בשטח היא לא כזו .לכל קברניטי החינוך עדין לא ממש ברור מהי התרופה המתאימה להבראתה של מערכת החינוך ולכן מנסים רפורמות שונות ,תוכניות שונות אך ברמת הכתה הן לא תמיד ישימות ולכן הן נופלות ואז שוב מחפשים שינוי וכך הלוך ושוב ללא תכלית אחת יעילה וישימה.

העולם בכף ידם: על היתרונות של לימודים בסביבה ממוחשבת

גילה בן הר היא מנכ"לית המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח). עונה על השאלה שמעסיקה הורים רבים באשר לשילוב הטכנולוגיה בבית הספר האם שילוב הפייסבוק והיו טיוב בתוכניות הלימוד בבית הספר יגרום לילדינו הסחת דעת? או אולי בעצם יכין אותם לחיים האמיתיים? גילה בן הר עונה להורים המודאגים בכתבה שהתפרסמה בירחון להיות הורים אומרת גילה: "אני שומעת הורים מודאגים רבים שואלים – האם השימוש במחשב בבית הספר לא יפגע לילדינו בחשיבה וביכולת ההבעה? האם לא יגלשו במהלך השיעורים לפייסבוק, ישוחחו בצ'ט עם חבריהם או יעדכנו אותם ב-140 תווים בטוויטר, במקום להקשיב למורה? זה נכון שאנו, כהורים, זקוקים לשקט כדי להתרכז ועושים בדרך כלל פעולה אחת בזמן נתון. אבל ילדינו כבר מזמן אינם כאלה – הם יכולים להאזין למוזיקה, להשאיר את הטלוויזיה דולקת ולעסוק גם בתכנים לימודיים. זו עובדה קיימת: הילדים נמצאים במספר עולמות בעת ובעונה אחת, וכך יהיה גם בעתיד, במקום העבודה שלהם. תפקידנו לאתגר אותם לדעת לתפקד בעולם גדוש בהסחות דעת, וללמוד להניח להן לזמן נתון על מנת לעסוק בנושאים רלוונטיים. "
לדעתי מיומנויות המאה 21 שתוכנית התקשוב החדשה מדברת עליהם באים לידי ביטוי כאן ,להכין את התלמידים לאתגרים החדשים העומדים בפניהם וזוהי משימתו של בית הספר העתידי וזאת בעזרת  כלים ואמצעים שבאמצעותם ניתן לממש יעדים חינוכיים חברתיים ,ללמד אחרת מדור ההורים וליצור מוטיבציה אצל הילדים לחקור ולרכוש ידע וזאת בעזרת המחשות ויצירתיות שרק בעזרת המחשב ניתן לפתח אותן . הייתי אפילו מרחיקה לכת ואומרת להורים המודאגים אמצעים אלה אינם נחלת הדור הצעיר בלבד עזרו אומץ כנסו והתנסו גם אתם ביו טיוב, בפיסבוק ובכלים נוספים  וגלו בעצמכם כי המחשב טומן בחובו עולם שלם של יכולות למידה ופיתוח חשיבה ביקורתית  אצל ילדכם ומעל הכל התנסות שלכם ושימוש באמצעים שונים יכול להוות קשר ואמצעי תקשורת בין הורים וילדים ,הנותנת להורים אפשרות נוספת בהצצה לעולמם הפנימי של ילדיהם ואף לנסות לסגל לעצמם את היכולות של ילדיהם לפיצול הקשב למרות שהילדים הם ילידים דיגיטליים  ההורים הוא מהגרים דיגיטאליים.
אני מצרפת קישור לכתבה המלאה שהתפרסמה ב"להיות הורים" בתאריך 27.10.11

העתיד כבר כאן- האמנם?

היום נפתחה שנת הלימודים תשע"ב ,וזהו זמן טוב לבדוק איך המהפכה הדיגיטלית מתבצעת הלכה למעשה בחינוך הן בעולם וכנגזרת מכך גם בישראל?. "בחזרה לעתיד " כך נקראת הכתבה בעיתון "ישראל היום"שהתפרסמה ביום חמישי  בתאריך 1.9.2011 הכתבה מגוללת לפנינו את מהפיכה זו . נכתב שם כי:
 "כיתות ממוחשבות, מחברת דיגיטלית לכל תלמיד וספרים באינטרנט - זה העתיד שאליו צועדות מערכות חינוך בעולם • ומה עם ישראל? עוקבים, אבל בינתיים התוכניות אפילו לא על הנייר". נשמע דמיוני ?אז בדרום קוריאה התלמידים לומדים כך ,וזה מה שנכתב בכתבה :"התלמידים במערכת החינוך בדרום קוריאה יגיעו לכיתות עם מחשבי טאבלט, וכל הספרים והחומר הנלמד יהיו ממוחשבים וזמינים לקריאה במחברת הדיגיטלית. את מקומם של הלוח והגיר יתפוס מסך גדול שיהיה מחובר למחשבו של המורה. מיותר לציין שכל בתי הספר במדינה מרושתים אלחוטית ומחוברים לאינטרנט. מצגות מולטימדיה, מסמכים אינטראקטיביים ומאגרי מידע אינטרנטיים הם כלים המשמשים את תלמידי דרום קוריאה כבר בימים אלו."עוד נכתב שד"ר עופר רמון מנהל אגף מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך יצא לדרום קוריאה לבדוק האם ניתן להביא זאת גם לישראל, הוא צופה ומקווה שגם בישראל יגיעו התלמידים עם טאבלטים וספרי לימוד דיגיטלים .אין ספק שמערכת החינוך שלנו עושה צעד חשוב מאוד בנושא,כפי שכבר כתבתי ברשומות הקודמות על תוכנית התקשוב של ישראל, אך נשאלת השאלה האם שוב נהיה מאחור ? בימים אילו שוקדת מערכת החינוך על הטמעת ארבעת דגמי ההוראה השונים ללמידה מתוקשבת : מקרן ומחשב בעמדת מורה ,ודגם נוסף זה עבודה עם לוח אינטראקטיבי בעמדת מורה , דגם נוסף שבו התלמידים יעבדו עם מחשבים ניידים בעגלות מחשבים על פי מספר התלמידים ודגם נוסף מספר מחשבים קטן  יותר לקבוצות תלמידים .על פי ההתפתחות המהירה ,ההמצאות החדשות והרצון ליעל את הפשטות  והנגישות של הטכנולוגיה , אז דרך למידה כזו כמו שמשרד החינוך מתחיל להטמיע בבתי הספר בארץ ניראת כבר מיושנת למרות שהיא עדיין לא הגיעה  לכלל בתי הספר בארץ . נראה כבר כי זוהי טכנולוגיה מיושנת לעומת זו שמשתמשים בה בדרום קוריאה.האם נזכה גם אנחנו כאן בישראל לראות כתות כאלה? האם ילדי ישראל יזכו גם ללמוד כך?קשה לצפות זאת אך ברור לחלוטין שזהו הכיוון החדש שיש לשאוף ולהגיע אליו. אכן כתבה מעניינת ומציתה את הדמיון.

המורה המקוון

אני עומדת בפני סיומו של סימסטר ג' ,ואולי זהו זמן מצוין לבדוק את ההתפתחות המקצועית שלי . איך אני הופכת למורה שיודעת לשלב את הטכנולוגיה בהוראה ? איך הלימודים לתואר שני בתקשוב הביאו לשינוי בידע ובחשיבה שלי ?כיצד תראה ההוראה -למידה שלי בעתיד ? במאמרו של ד"ר אברום רותם "המורה המקוון: למידה -הוראה אחרת" השכיל ד"ר אברום רותם לתאר את התהליך שעובר מורה מהיותו מורה המלמד בדרך מסורתית ועד לשינוי המיוחל, הפיכתו למורה מקוון מיטבי .בתחילה המורה צופה מביע התנגדות או שימוש פאסיבי במחשב לצורכי הוראה -למידה.השלב השני אשליית הידיעה התנגדות לשינוי בפרדיגמת הוראה -למידה ,יש למורה תפיסה שגויה לטכנולוגיה המהווה עזר בלמידה -הוראה .וזאת בעקבות שליטה חלקית במיומנוית המחשב. השלב השלישי אותו עובר המורה המסורתי התעוררות, המורה מבין את הפוטנציאל הטמון בטכנולוגיה לשם הוראה -למידה ,אך חסר ידע וכלים איך וכיצד לעשות זאת יש לו תחושת עמימות, אי הבנה ,מחסור בכלים ,וחוסר שליטה בתקשוב גורמת לו למבוכה ,אך מצד שני להכרה בצורך להתנסות ולהתמחות בהוראה מקוונת .השלב הרביעי התמודדות ,המורה יוזם ומחפש דרכים ורעיונות לשיפור ההוראה המקוונת.מתנסה ביישום כלים טכנולוגיים-פדגוגיים בהוראתו ומתנסה בפיתוח עצמי של פעילויות מקוונות ללומדים. השלב האחרון הוא:הבשלה ואורח חיים בו המורה עובר טרנפורמציה אישית -מקצועית ממורה מסורתי למורה מקוון ,בעל מודעות לידע הטכנולוגי ומשמעותו בשינוי הוראה -למידה  ושינוי בתפיסת תפקידו ומתן חשיבות ללמידה המקוונת.
זהו בדיוק התהליך שעברתי במשך לימודיי במכללה .כאשר התחלתי את לימודיי הייתי בשלב שבו הייתה לי  ההבנה לפוטנציאל הטמון בטכנולוגיה לשם הוראה -למידה, אך לא היה לי הידע המספיק ,מחסור בכלים וחוסר שליטה בתקשוב, אך היה לי ברור שאני רוצה וצריכה להתמחות בהוראה מקוונת. לאחר התנסויות בבניית יחידות לימוד מתוקשבות ,התנסויות בבניית פעילויות אינטראקטיביות , בניית אתר,החשיפה לכלים טכנולוגיים שונים ומגוונים ולסביבות למידה שונות ,חשיפה למאמרים ומחקרים שנכתבו ובדקו את שילוב הטכנולוגיה בהוראה.אני יכולה לומר שההוראה המקוונת בהחלט תהפוך לאורח החיים שלי ,הבנתי את המשמעות והחשיבות בהכנסת הטכנולוגיה  להוראה . אני רואה את עצמי כמובילת שינוי בבית הספר .אני תקווה שאביא לשינוי המיוחל .

האם פייסבוק בבית הספר היסודי ?

רציתי לשתף אתכם בסוגייה שעלתה בשעור של ד"ר חגית מישר טל בקורס "היבטים גלובליים של התיקשוב". והיא שתלמידי בית הספר היסודי לא יכולים לפתוח פייסבוק אופציה זו חסומה במחשבים הנמצאים בבית הספר היסודיים בשל הוראה ממשרד החינוך וכיוון שהגיל המותר מבחינת פייסבוק לפתיחת חשבון הוא 13  .קורס זה רובו ככולו מנוהל ברשת החברתית פיסבוק . זאת אומרת הדיונים ,מצגות השעור , המשימות כולם מועלים לקבוצה סגורה שחברים בה כל הסטודנטים בקורס ומנחה אותה המרצה ד"ר חגית מישר טל .המטרה בלימוד מסוג זה היא כמובן אירגון הקורס ,במקום להכניס את כל מרכיבי הקורס לאתר המכללה כל הקורס מנוהל אך ורק בפייסבוק , אך לדעתי יש לכך ערך מוסף ומטרה נוספת לחשוף אותנו הסטודנטים לחינוך אשר רובינו עובדי מערכת החינוך לדרך חדשה שבה אנו יכולים לנהל את הלמידה המקוונת שלנו בבית הספר ,כמובן לפתוח קבוצה בה חברים ילדי הכיתה והמורה מנהל את הקבוצה .תחום הדעת יכול להבחר על ידי המורה . למידה בדרך זו יוצרת שיתוף פעולה בין התלמידים עצמם ובין המורה, גורמת לפיתוח מיומנויות שונות הן אוריניות והן תיקשוביות אצל התלמידים והופכת  את הלמידה לחוייתית .אך מנגד לא ניתן לעשות זאת ולעבור על החוק ובעיקר לא לשתף פעולה עם אותם ילדים שנרשמים למרות שאינם בני הגיל המתאים לכך ,הצעה נוספת שעלתה והיא שהתלמידים יעבדו בפייסבוק של הורייהם שגם לזה לדעתי יש טעם נפגם .לא ניתן לנהל למידה אמיתית שהיא בחסות ההורים . ההורים נידרשים אך ורק ליידוע ולא לשיתוף בלמידה .עד שלא תעשה חשיבה מחודשת בעניין ויתנו על כך את הדעת אל לנו כעובדי הוראה להפר חוק זה , למרות התועלת הגדולה . פייסבוק היא רשת חברתית ששנויה במחלוקת אצל רבים ובעיקר עובדי מערכת החינוך ,בשל מקרים רבים בהם בני נוער  יצרו קשר לא ראוי בפייסבוק וקשר זה המיט אסון על הנער ומשפחתו . אך כמו כל דבר בחיים צריך לדעת להפעיל שיקול דעת ולבדוק כל דבר לגופו .אם נסתכל מראות עיניו של הילד אז שימוש בפייסבוק למטרות למידה יהיה מאוד אטראקטיבי סוף כל סוף אין הפרדה בין עולם בית הספר לעולמו הפרטי של הילד .

למידה מרחוק

מהי למידה מרחוק? מה הם היתרונות בסוג של למידה כזו ? ומה הם החסרונות? .
פרופסור גבריאל סלומון כתב מאמר שנקרא : למידה מרחוק : האם למידה ? האם מרחוק? במאמרו זה כותב סלומון על כך שהאוניברסיטאות שהיו פעם מקור המידע שאליהן מגיעים כדי לקבל מידע וידע . בעידן החדש אמצעים טכנולוגיים  מחליפים את הצורך להגיע לאוניברסיטה ,המידע מצוי אצלך ואינך צריך לצאת מן הבית כדי לקבלו ולרוכשו.
" פתאום יכול אדם ללמוד כל דבר מכל מקום ובכל זמן, אדם יכול להשיג מידע לו הוא נזקק באפס זמן ובמאמץ מינימלי היציאה מן הבית לשם השגת מידע והכלה הפכה להיות מיותרת, נעלמה נדירות הידע ועמה ההפרדה בין השאיפה להשכלה לבין הבלי היומיום. את משימות ההשכלה הגבוהה יכולים אמצעים אלקטרוניים להחליף בקלות, או כך לפחות טוענים כמה ממתלהבי האלקטרוניקה ומנביאי העולם החדש והאמיץ. האם טענותיהם תקפות או שאני מעמיד כאן דחליל קש של איום שאינו קיים ? אולם חוששני שהאיום הוא אמיתי והטיעונים רציניים, כפי שניתן לראות כבר היום בארצות הברית כבר החלו במקומות כמו ,UCLA colorado, Berekly ומקומות אחרים. מוסדות אלה ורבים בעקבותיהם כבר החלו להפיץ באופן נמרץ תוכניות לימוד וירטואליות וכבר ניתן היום לרכוש תואר מתקדם במנהל עסקים באוניברסיטת Ciracuse תואר מתקדם בכלכלה מהונג קונג ודוקטורט מאוניברסיטת אריזונה, מבלי לצאת את הבית. " סלומון (2000) .זאת אומרת בכדי להיות עדכני ועכשיו האוניברסיטאות צריכות להציע לסטודנטים אפשרות ללמוד מהבית ללא צורך להגיע לאוניברסיטה באופן פיזי .אכן זה נראה מצוין גן עדן עלי אדמות , אך אליה וקוץ בה . האם למידה מרחוק יכולה להחליף לחלוטין את הלמידה פנים מול פנים? אז מתברר שגם לשיטת לימוד כזו יש חסרונות שהבולט ביותר ועליו ארחיב את הדיון הוא דוקא מהצד התרבותי ומהצד החברתי פסיכולוגי של הענין . מחקרים פסיכולוגים מראים שאינטראקציה ,דיון ,שיתוף פעולה ,חיכוך  בין בני אדם מביאים ללמידה והפנמה של הנלמד ,את הידע ניתן ליצור רק על ידי עיבוד המידע תוך כדי למידה משותפת עם אחרים .זה דבר שחסר בלמידה מרחוק צריך  להתמודד עם החומר לבד . ניתן ליצור דיון ,אך זהו דיון וירטואלי שבו לא רואים את הבעות הפנים של חברי הקבוצה ולא ניתן להבין דברים מהאינטונציה שבה הם נאמרו ולא לראות את שפת הגוף החשובה יותר ממה שנאמר .דבר נוסף שצריך לתת עליו את הדעת בלמידה מרחוק הבדלי תרבויות בין המורה לתלמידיו הבדלים אילו מאוד משפיעים על למידה מרחוק כי המורה לא מודע לתרבות ממנה באים תלמידיו והיא לפעמים אף זרה לו . ולכן מה שלמורה נראה כמובן מאליו לתלמידיו זה לא כך. לעומת זאת בלמידה פנים אל פנים התלמיד צריך לצאת מהתרבות שלו ולהתאימה לתרבות המורה  כדי שתתבצע למידה .הוכחה לכך ניתן לראות בכך שלמרות הנוחות של הדבר שניתן  להשאר בבית  ללא עצבים בעמידה בפקקים , ללא ביזבוז דלק או בבזבוז זמן מיותר למציאת  חניה ,  ישנה העדפה על ידי רבים ,כן  לצאת מן הבית , כדי לפגוש אנשים ולהתחכך אתם .אני שואלת את עצמי האם באמת אנו צועדים לקראת עידן בו אין צורך באינטראקציה חברתית ,כל אחד ישאר בביתו יעבוד וילמד רק בעזרת האמצעים הטכנולוגיים? האם נוכל לסגור את הפערים החברתיים והפסיכולוגיים  שיווצרו בעקבות כך ?  כי האדם הוא יצור חברתי הזקוק לחברה כדי להתפתח להתעצם לבנות לו דימוי עצמי ולפתח את בטחונו העצמי .

הצגת תוכנית התקשוב של ישראל "במרכז ללימודים אקדמאיים"

ביום שני השתתפתי במפגש שהתקיים במכללה, שבו הוצגה תוכנית התקשוב הלאומית של ישראל על ידי רוני דיין מנהל גף ישומי המחשב במשרד החינוך  ורונית נחמיה מפקחת תיקשוב ארצית . כן נכחו עוד פרו"פ דוד חן דקאן החינוך במכללה ,ד"ר גילה קורץ ראש ההתמחות בתקשוב ולמידה במכללה ,מרצים שונים מן המכללה ובוגרים  של המגמה .   רוני דיין הציג את התוכנית שקראנו וניתחנו בשעורים שלנו במכללה כפי שפרטתי בפוסט הקודם שלי . אני רוצה להתייחס לנושא  שעלה בהצגת התוכנית וזו הדרך ליישום התוכנית והמשאבים בהם יוכלו המורים להשתמש כאשר ירצו לבנות שעורים מתוקשבים כפי שהוא נקרא בתוכנית תכנים דיגיטליים . רוני דיין הפנה אותנו לאתר שנקרא פורטל התוכן הדיגיטלי  שבו יש פירוט של כל הנושאים הנלמדים  בבית הספר היסודי ,לפי תוכנית הלימודים בכל מקצוע, ופעילויות בנושאים שונים שפותחו על ידי ספקי תוכן חיצוניים שאושרו על ידי משרד החינוך .אילו סביבות למידה סגורות ,הכניסה לסביבות הלמידה שלהם היא עם שם משתמש וסיסמא   . אם נסתכל על הפעילות שרוחשת ברשת בתקופה האחרונה אז המגמה שתופסת תאוצה היא פתיחות ושיתופיות הרבה מאוד תכנים ופעילויות עולות לרשת .הן אינן סגורות וניתן לעשות בהם שימוש ,כמובן ללא הפרת זכויות יוצרים . לדעתי צריך יותר להאמין שהמורים הם אלה המכירים טוב את תלמידיהם ומסוגלים לבנות שעורים בצורה מיטבית הם צריכים לקבל הדרכה ותמיכה ולהשתמש בסביבות למידה פתוחות בלבד כפי שהתנסנו בסמסטר הקודם  כאשר בנינו יחידת לימוד א- סינכרונית , שהתבססה על תכנים פתוחים ברשת .ועל כן לדעתי השיתוף פעולה עם ספקי תוכן שונים לא הכרחי לשם בניית תכנים דיגיטליים .תחום נוסף שעלה בהצגת התוכנית זה הנושא של  התאמת תוכניות הלימודים ,תוכניות הלימודים המוכרות לנו משנים קודמות שלפיהן לימדנו עד כה כאשר לימדנו בשיטה המסורתית ,התוכניות סגורות ומתאימות יותר לעידן הקודם .עם תוכניות אלה רוצים לפתח לומד עצמאי ,חוקר וכן לתת מענה לשונות של תלמידים כאשר הם נבחנים וצריכים לעמוד בסטנדרטים . ופה אצטט את דבריו  של פרו"פ דוד חן "שתוכניות הלימודים הן מהמאה ה-19 ואותן מביאים לתלמידים שצריכים ללמוד את מיומניות המאה -21 " .כאשר  נדרש מהילדים לעמוד בדרישות ובסטנדרטים  של התוכנית ולהציג בקיאות ולעמוד בהיישגים המצופים מהם  ,כשתוכנית התקשוב מטרותיה לייצר לומד עצמאי וחוקר עם מענה לשונות בין התלמידים אז נשאלת השאלה איך ניתן ליישם זאת אם התלמיד צריך להגיע לסטנדרטיים שווים בידע ובקיאות ?

למרות כל זאת אני רואה שינוי בתפיסה המערכתית יש חשיבה .יש ביקורת, לומדים ממדינות אחרות ומן העבר והציגו תוכנית  טובה ומקיפה, חשוב מאוד  שתצא לדרך וסוף כל סוף תהפוך את בתי הספר לרלוונטים לתלמידים.

אני מצרפת את הסרטון בו רואים את רוני דיין  מציג את  התוכנית במרכז ללימודים אקדמאיים באור יהודה .וסרטון שני בו פרו"פ דוד חן מביע דעתו על התוכנית כפי שהוצגה על ידי רוני דיין.

היישגים ותקשוב

מושג השגור הרבה במערכת החינוך היישגים .בודקים היישגים של תלמידים, מחפשים דרכים לשפר היישגים ,מקצים שעות נוספות למקצועות הליבה כדי לשפר היישגים ,נותנים קדימויות למקצועות שונים ,מתכוננים למבחני המיצ"ב ומחפשים להעלות את ההיישגים . מבחני הבגרות גם הם יוצרים תחרות בין בתי הספר ברמת ההיישגים של התלמידים . כל מערכת החינוך מהשר העומד בראשה, המנכ"ל ,מפקחים ,הרשויות המקומיות ,המנהלים והמורים טרודים כל הזמן ,איך להשיג שיפור בהישגים של התלמידים ,בבתי הספר השונים ברשות המקומית ובעולם? נשאלת השאלה האם ילדי ישראל יגיעו להישגים גבוהים ויתברגו גבוה בדרוג העולמי?
לאחרונה שסוגית תקשוב מערכת החינוך תופסת תאוצה ,נערכים  מחקרים רבים הבודקים האם הוראה בסביבות למידה מתוקשבות משפרת את ההיישגים של התלמידים ?  התוצאות נחלקות  לשתיים , יש מחקרים המראים שהוראה המתבצעת בסביבות למידה מתוקשבות הביאה לשיפור ההיישגים .לעומתם יש מחקרים המראים שעל אף השינוי בדרך ההוראה והשימוש במחשבים ,לא היה  שיפור ברמת ההיישגים של התלמידים . אבל התלמידים הראו יותר מוטיבציה ללמידה ,הנאה מן השעורים ומעורבות גדולה יותר בשעור . ואני שואלת האם אנו יכולים לבטל זאת ? האם זה שאנו מחפשים  כל הזמן דרכים  לשפר את ההיישגים של תלמידינו אנו לא חוטאים למטרה של הלימוד שהיא הנאה ,מעורבות , מוטיבציה של התלמידים בשעור? האם כל זה  לא יוביל בסופו של דבר  לשיפור ההיישגים של תלמידינו ? אסור לנו לזנוח את השינוי שהטכנולוגיה יכולה ליצור בבתי הספר ולהופכם לרלוונטים לתלמידים ,להכינם לעולם הגלובלי של המאה 21. אין ספק שהישגיות והיישגים גבוהים הם כלים להשתלב בעולם זה. אך אל לנו לקדש זאת .

התועלת בשילוב סרטונים בהוראה

בקורס " הערכת טכנולוגיות מידע וידע " בהנחיית ד"ר ליאת איל עסקנו השבוע בהערכת סרטים ,ומהי הדרך היעילה ביותר לשלב סרטונים בשעור ? ראינו שסרטון יכול לתת מענה למיומנויות ואסטרטגיות שונות ,ליצור התלהבות בשעור ,ריכוז וקשב , אלמנט ההפתעה  בשעור ועוד...
הכרנו בשעור את  חרוט ההתנסויות שלDale איגר דייל היה החוקר שעל שמו קרוייה הפירמידה הזו.חרוט דייל הוא מונח מתחום הפסיכולוגיה העוסק בלמידה.
חרוט דייל הוא תרשים המתאר יעילות של למידה בהתאם להתערבות המדיה בחוויות למידה.
התרשים מתאר את תוצאות מחקר שנעשה ע"י אדגר דייל בשנות השישים.
עפ"י מחקרו, השיטה שהכי פחות אפקטיבית,כלומר, קצה הקונוס
היא למידה ממידע שמוצג באמצעות סמלים מילוליים, כלומר, הקשבה למילים מדוברות.
השיטה הכי יעילה, זאת שנמצאת בתחתית הקונוס,
היא המערבת חוויות למידה ישירות ובעלות תכלית.
 המסקנות הן :כאשר אדם קורא טקסט הוא יזכור רק 10% ממנו כשיקשיב יזכור  20% ממה ששמע , 30% מהחומר יזכור כשיסתכל  בתמונות,50% מהחומר  נשאר בזכרון כאשר יצפה  בסרטונים והדמיות .מסקנה כוללת ככל שאנחנו פעילים יותר הסיכוי שנזכור את החומר גדול יותר ואז תהיה הבנית ידע וככל שנהיה יותר פאסיביים נזכור פחות . על כן  אנחנו המורים בבואנו לתכנן שעור, עלינו להפעיל שיקול דעת ולקחת בחשבון את הממצאים הנ"ל .לשלב בשעור בתבונה אמצעים ויזואליים כמו תמונות , תרשימים . גראפים וכמובן סרטונים והדמיות . כדי לקדם את תלמידינו ולעשות את השעור למענין יותר ואפקטיבי עבור תלמידינו.ועכשיו למשהו מעשי עבורנו המורים אני מצרפת קישור למאמר שהתפרסם במס"ע

הוראה באמצעות וידאו - סרטי חינוך והוראה באינטרנט מהמדור: דרכי הוראה

 מחבר: פני ברסימנטוב .

כותב המאמר פורש בפנינו את כל האתרים בהם ניתן למצוא סרטונים המתאימים לתחום החינוך .

אז כאשר אנו רוצים לדבר על תופעה , ללמד על מדינה כלשהיא , להסביר מהי פונקציה, חפיפת משולשים ועוד נושאים רבים ומגוונים צריך לזכור את החרוט של דייל .היום כאשר המחשבים המחוברים לברקו נמצאים בהרבה כיתות אז הצד הטכנולוגי והנגישות נפתרו או ניתן לתת לתלמידים לצפות בסרטון בבית ולמקדו בנושאים החשובים להבנת הנושא של השעור .

פתוח יחידת לימוד מתוקשבת א-סינכרונית

במסגרת הקורס "טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה "בהנחיית ד"ר גילה קורץ נתבקשנו להכין יחידת לימוד א- סינכרונית בתחום דעת שאנו מתמחים בו או מלמדים אותו . בחרתי להכין את יחידת הלימוד בנושא "שינויי אקלים" נושא שנלמד בכתות ז'-ח'  במסגרת שעורי גיאוגרפיה על האטמוספירה . חשוב לציין שהיחידה כולה פותחה ללימוד עצמאי ויחידני של התלמיד . בימים אלו אני עומדת בפני סיום היחידה ולכן נעניתי בחיוב לבקשת מנהלת בית הספר להציגה ב"יום החינוך" שנערך בבית ספרי בשבוע שעבר. זהו יום פתוח שבו ההורים מוזמנים לטעום  מן העשייה שנעשית בבית הספר .כל מורה נתבקשה להציג בפני ההורים ואורחים נוספים שהוזמנו  לבית הספר שעור מתוקשב בנושא כל שהוא . לשעור הזמנתי 20 תלמידים כמספר עמדות המחשב בחדר ואז חילקתי אוזניות כדי לשמוע את הסרטונים וההסברים הקוליים המצורפים ליחידה כל תלמיד נתבקש לפתוח את היחידה לקרוא את ההנחיות  ולהתחיל לעבוד . התלמידים נהנו היו מרוכזים במלאכת העשייה ועבדו בהנאה מרובה ,גם כשהסתיים השעור התלמידים המשיכו את העבודה ובקשו להשאר .ראוי לציין שהתלמידים מורגלים במשימות מתוקשבות למיניהן ,הם גם מציגים תוצרים מתוקשבים למשימות שהם נדרשים לבצע ,למשל הם נתבקשו במסגרת הנושא שנלמד שינויי אקלים לתת הסבר לחברי הכתה על טורנדו או הוריקן כיצד נוצרו ? ובאילו מקומות הן נפוצות ?צוות של כמה ילדים בחר להציג זאת בסרטון והתוצאה לפניכם סרטון הסברה מה הם רוחות טרופיות (הוריקו ,טורנדו)שיצרו התלמידים והועלה ליוטיוב.בעקבות משימה שנתתי להם בכתה .

וכאן אני רוצה להתחבר לכתבה שפורסמה בווינט על כך שילדים "כבר לא רצים להפסקה". לומדים עם גוגל ויוטיוב"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4057603,00.html
"סנוניות ראשונות לבתי ספר טכנולוגיים נצפו בשנים האחרונות, ותוצאות הביניים מרשימות. המורים מדווחים כי הישגי התלמידים עלו והלימודים הפכו לחוויה. אחד החלוצים בנושא הוא בית הספר היסודי "כפר שמריהו", שם סופקו מחשבים אישיים לכל המורים והתלמידים. "אפשר לומר שהמחמאה הכי גדולה למחשבים היא שמאז תחילת הפרויקט התלמידים לא רוצים לצאת להפסקות", אומר בסיפוק מנהל בית הספר, ד"ר אלכס שניידר. "
אני מקווה שאוכל להמשיך בדרך זו, ולגרום לתלמידי לעניין בשעור ולמוטיבציה לעשייה וכמובן ליצור אצלם את הרצון לרכוש ידע .ברור לי היום שאת סביבת העבודה והתכנים שיהיו בה אני זו שצריכה לפתח סביבת למידה שנותנת  לתלמיד יכולת ניווט ובחירה ולהתאימה לצורכי התלמיד והלמידה .ובחזרה לנושא ההפסקות כנראה שבעתיד נזדקק למצוא אטרקציות מוטוריות בחצר בית הספר , בכדי שלא נשכח שחלק מההויה של הילדים היא ריצה, קפיצה ומשחקי כדור. שישאירו להם עוד משהו מהטעם של פעם.

איך משלבים את המחשב בהוראה??

מאז שהתחלתי את לימודי במכללה ועוד לפני חשבתי שאני צריכה לעשות שינוי בדרך ההוראה שלי ולהתאימה למאה ה-21  . מערכת החינוך ובראשה שר החינוך מבינים שיש לעשות שינוי מתוך הכתבה בדמארקר .

"הילדים מגיעים לבית הספר עם אייפון ואייפד - ומוצאים לוח עם גירים"

בית הספר בו אני מלמדת נבחר השנה לבית ספר מדגים תקשוב יחד עם עוד 20 בתי ספר בארץ . לכיתות הוכנסו מחשבים המחוברים לאינטרנט וברקו. בבית הספר קיימות שתי מעבדות מחשבים כאשר לכל שני תלמידים יש מחשב . אחת המעבדות משמשת כחדר מדעים. המורות מקבלות הדרכה איך להכין שעורים מתוקשבים וזאת על פי הדגם להוראה מקוונת של ד"ר אברום רותם  . הכרנו  כמה דגמי הוראה והמורות בונות מאגר של שעורים מתוקשבים . במסגרת לימודיי במכללה לתואר שני , אני נחשפת למחקרים בנושא  לכלים מתוקשבים ולמיומנויות שונות שבהן ניתן להשתמש בהוראה  ,הכרתי סביבות למידה שונות טובות יותר ופחות טובות .בקורס של ד"ר אלון הסגל על שיטות וכלי חיפוש מתקדמים  ,נחשפתי להבדל בין מידע לידע מהמידע הרב שמצוי ברשת ניתן ליצור ידע וזה מה שאני בתור מורה צריכה לעשות ,לכוון את תלמידי למידע הרלוונטי וליצור ממנו את הידע שלהם. חכמת הרבים  המסייעת גם היא לקבל מידע רלוונטי שיהפוך עם הזמן לידע, ליצירתיות של הלומד ולשיתוף פעולה .אני מביאה כאן ציטוט מתוך הספר "המחשב כאמצעי תקשורת " המחברים כותבים כך:

"אנו רוצים להדגיש משהו מעבר למסירה חד-צדדית: את החשיבות ההולכת וגדלה של הבנייה המשותפת, את האספקט המחזק הדדיות של תקשורת - החלק שמעבר ל-"עכשיו שנינו יודעים עובדה שקודם לכן רק אחד מאיתנו ידע". כשמוחות משתפים פעולה, רעיונות חדשים נולדים. אנו רוצים לדבר על האספקט היצירתי של תקשורת."

- ג'יי. סי. ר. ליקלידר

 מתוך הספר "המחשב כאמצעי תקשורת 

אני נמצאת לקראת סיומו של הסמסטר השני וכאשר אני מסתכלת על ההתחלה ברור לי שהחשיפה לכלים ,למחקרים ,לרעיונות ומיומנויות  שקיבלתי במהלך לימודי גורמת לי לחשוב  ולהתלבט רבות . איך לעשות זאת נכון ,איך לשלב נכון את המחשב בהוראה ?

  לסיום אני מצרפת סרטון פרודיה על ספר הג'ונגל  בלו  הדב מסביר למוגלי על  נפלאות הגוגל איך למצוא מידע רלוונטי בגוגל סרטון זה ממחיש בדרך הומוריסטית איך מנוע החיפוש של גוגל השתלט על חיינו.

אז מהו בלוג לימודי לדעתי ...

בבלוג זה שפתחתי במסגרת לימודיי לתואר שני "במרכז  ללימודים אקדמאיים "אשתף אתכם הקוראים במחשבות ,לבטים ,הצעות ,רעיונות ,מושגים ודברים חדשים שלמדתי על עצמי  בתחומים שונים ובעיקר בתחום ההתמחות שלי . אספר כאן כיצד ניתן לשלב את הידע וההתנסויות מהקורסים השונים לעבודתי בשטח אשמח לקבל תגובות הצעות רעיונות או כל משוב אחר על דעותי ומחשבותי  כל זאת ועוד כאן...
בלוג או כפי שנקרא "יומן רשת" הוא כלי שיתופי ופתוח ברשת ,מבוסס על ווב 2 .
לבעל הבלוג המכונה  בלוגר יש אפשרות לכתוב בו ,להתבטא ולהגיב על נושא מסוים שבו עוסק  הבלוג מכל מקום ובכל זמן . בלוג לימודי יכול לשרת את הכותב ולמתג אותו כמו הקורות חיים . הקוראים שנחשפים לבלוג כותבים תגובה על דברי הבלוגר מסכימים או חולקים על דעתו מיעצים לו ומשתפים אותו מנסיונם הם .
רבות דובר על הבוגר העתידי של מערכת החינוך ,איך הוא יצליח להשתלב בחברה ?
האם מערכת החינוך יכולה להעניק לו כלים ומיומניות שישמשו אותו בעידן הטכנולוגי ?
האם הוא יהיה לומד עצמאי ?
לדעתי השימוש המושכל בבלוג לימודי יוכל לפתח אצל הלומד :

יצירתיות , הבעת דעה ועמדה , שיתוף פעולה , פתוח מיומנויות הכתיבה , יכולת בארגון הכתיבה ,אחריות על הלמידה גיוון וענין בלמידה.והם לדעתי מטרותיו של הבלוג הלימודי.

בחרתי לצרף סרטון שבו ניתן לצפות בליאור צורף סמנ"כל שיווק חטיבת האון ליין של מיקרוסופט  ישראל .
בסרטון מציג ליאור את היתרונות בפתיחת בלוג כיצד ניתן להפיק תועלת מבלוג ומה הם הרווחים מבלוג פעיל .