בית ספר בניהול עצמי

במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" בהנחיית פרופ' עמי וולנסקי קראתי את מאמרו של יין צ'אנג צ'נג. "חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי: גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית ". המאמר דן ברפורמה שנקראת "בית ספר בניהול עצמי".

הכוונה  שבית הספר ישמש כאמצעי לקדם קבלת החלטות, ישפר תהליכים פנימיים וישתמש  במשאבים בהוראה ובלמידה, כדי לענות על צורכי החינוך הייחודיים של כל בית ספר. 

אתגרים רבים עומדים בפני בתי הספר בניהול עצמי בעידן החדש שמאופיין בקצב שינויים מהיר,בתי הספר והמורים נאלצים להתמודד עם בעיות ואי ודאויות, כי מצפים מהם למגוון רחב של תפקידים חדשים כמו: לתמוך בהתפתחויות המהירות שמתרחשות אצל אנשים כיחידים, בקהילות המקומיות, בחברות וביחסים בין לאומיים.

מתרחש בעולם שינוי והתקווה שאינטליגנציה מרובה וראייה גלובלית יאפשרו לדורות הבאים ללמוד ביתר עצמאות, להיות יצירתיים יותר ולהסתגל לסביבה המשתנה. בעידן החדש של גלובליזציה וטכנולוגיית מידע, מטרידה שאלת הרלוונטיות לעתיד של השיטות והיעדים הקיימים ולכן בתי הספר בניהול עצמי צריכים לעשות פרדיגמה בחינוך. כותב המאמר מכנה אותה:"פרדיגמה משולשת חדשה". פרדיגמה זו מטרתה

לפתח את האינטליגנציות המרובות של התלמיד ותתמקד בתהליך המשולש שהוא גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית.

ואיך כל זה יתבצע הלכה למעשה.

• גלובליזציה בחינוך -  תתבצע בלימודים באתרי אינטרנט, שיתוף פעולה בין לאומי בהוראה ולמידה ויצירת תוכן חדש לתוכנית הלימודים שבה ינתן דגש על גלובליזציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית.

• לוקליזציה בחינוך - הכוונה למעורבות הקהילה  וההורים בחינוך, שיתוף פעולה בין בית הספר לבית, ובתוכנית לימודים שבה יהיה דגש  על לוקליזציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית.
• התאמה אישית -הכוונה לעודד תלמידים ומורים ללמוד למידה עצמאית ולהשיג הגשמה עצמית ויוזמה עצמית, לענות על הצרכים האישיים המיוחדים ולפתח בקרב התלמידים אינטליגנציות מרובות שיוכלו לפתח את הכישרונות שלהם. תלמידים שונים יכולים ללמוד בסגנון שונה, הדרכה ועזרה מתאימות יוכלו לאפשר לתלמידים להניע את עצמם וללמוד למידה עצמאית. מוקד הלמידה הוא בלימוד כיצד ללמוד, לחשוב וליצור, כדי להמשיך ללמוד לאורך כל החיים. חשוב לקדם את הלימוד ולעשותו מהנה וכדאי. הלמידה מתרחשת בכל מקום ונמשכת כל החיים. תלמידים יכולים ללמוד ממורים, ממומחים, מעמיתים ומחומרי למידה מרחבי העולם בעזרת הטכנולוגיה.

מאמר זה חיזק וחידד אצלי את ההבנה שאנו חייבים לשנות את דרכי ההוראה והלמידה ובמקביל את תוכניות הלימודים. לא ניתן לנתק את מערכת  החינוך מהשינוי ומהקידמה. עלינו להכין את התלמידים לשוק העבודה העתידי שבו יש מקום לאדם יצירתי, חושב, חוקר, מסוגל לפתור בעיות ודילמות שבהם הוא ניתקל.  
בית הספר יהיה לא רלוונטי עבור התלמידים, אם לא נשכיל להבין את המהות של הטכנולוגיה המתפתחת בקצב מהיר, טכנולוגיה זו  מאפשרת  יכולת אינסופית של למידה בכל זמן, בכל מקום וממקורות שונים. המידע לא נמצא רק אצל המורים ובבית הספר, והלמידה לא מתבצעת רק בכיתה.

ספרים דיגיטליים במערכת החינוך

ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת דרשה ממשרד החינוך להגיש בתוך חודש לוח זמנים למעבר לדיגיטציה של מערכת החינוך ובקשה שבסוף התהליך יהיה מחשב לוח לכל תלמיד. ידיעה זו התפרסמה בשבוע שעבר ב"אנשים ומחשבים" גליון 30  הכנסת דורשת ממשרד החינוך לזרז את המעבר לספרים דיגיטליים במערכת החינוך

בדיון  נכח  ד"ר עופר רימון,  ראש מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, שהבטיח  כי בתוך ארבע שנים, כל תלמידי ישראל יצוידו במחשבי לוח או במחשבים אישיים ויוכלו באמצעותם ללמוד בעזרת ספרי הלימוד שיעברו דיגיטציה.

אכן ידיעה מאוד אופטימית חברי  הכנסת  אכן מבינים את היתרונות הגדולים שיש לספר דיגיטלי והם:

• הפחתת משקל הילקוט  שהתלמיד נושא על גבו.
• עדכון הספרים וחידושם הרבה יותר מהיר ויעיל.
• הפחתה משמעותית בנטל הכלכלי המוטל על ההורים מדי שנה בקנית ספרי לימוד .
• צמצום השימוש בנייר.
• שיפור ההנאה בלמידה - שימוש בספר דיגיטלי נתפס הרבה יותר אטרקטיבי בקרב הילדים  מאשר ספר מנייר.
• שיפור המוטיבציה ללמידה אצל התלמידים - בספר דיגיטלי יש אפשרות לשלב אמצעים חזותיים כמו:  סרטונים, תמונות והדמיות. 

מצד שני ניתן למנות גם חסרונות בשימוש בספר דיגיטלי והם:

• נפילת רשת , תקלות טכניות המקשות  להעלות את הספר .
• התנגדויות מצד מורים שמתקשים לתפקד בסביבה דיגיטלית. 
• עיון בספר דורש שלכל התלמידים תהיה גישה ונגישות למחשב או טאבלט בבית הספר וגם בבית.
• הוצאות על החזקה, תיקונים ובלאי של המחשבים והטאבלטים.

אני מקווה שנדע  להתגבר על החסרונות ונוכל להביא שינוי מרענן למערכת החינוך המיושנת כל כך, ולהתחבר לעולם הילדים.

מצרפת סרטון מאתר "גלובס" על ספר דיגיטלי מדרום קוריאה שנותן תחושה של ספר אמיתי עם דפים וניתן לדפדף בו.

ארה"ב חוזרת לנייר והעפרון - הייתכן?

בתקופה האחרונה אני קוראת  כתבות, מאמרים ומחקרים  במסגרת עבודת הסמינריון ובכלל מתוך התענינות בתחום התקשוב. כולם מהללים ומשבחים את הכנסת המחשב והלמידה המתוקשבת לבתי הספר.
 היתרונות הגדולים והערך המוסף בלמידה זו זוכה לפירוט נרחב וכולם מונים את  היתרונות בהכנסת הטכנולוגיה לבתי הספר. וראה זה פלא השבוע תפסה את עיני כתבה בעיתון "שעור חופשי "עיתון חדשות החינוך בהוצאת הסתדרות המורים גיליון 97 , שכותרתה נכתבה בכתב של קידוש לבנה "מחשב אאוט, עפרון אין".
 נדהמתי לראות זאת ומהר חיפשתי לקרוא היכן  זה קורה ? ולמה חוזרים לנייר והעיפרון בעידן הטאבלטים והסמארטפונים?
 לאחר עיון מעמיק גיליתי להפתעתי שכל זה קורה בבית ספר יסודי בעמק הסיליקון שבארה"ב, בו לומדים ילדים לא פחות ולא יותר של בכירי חברות הטכנולוגיה בעולם ובהם גוגל, אפל  ועוד.
 בבית הספר הזה עוד נכתב בכתבה אין כניסה למחשבים.
שאלתי את עצמי הייתכן ? ומדוע דווקא אנשים המודעים לכוחו העצום של המחשב שולחים את ילדיהם לבית ספר כזה?
 בית הספר, נכתב עוד, עובד בשיטת  וולדורף  שהיא החינוך האנתרופוסופי, שפותח על-ידי רודולף שטיינר, ומכונה גם 'שיטת וולדורף 'מבוסס על ראיית הילד כישות הכוללת גוף, נפש ורוח, והמתפתחת בתהליך מתמשך מרגע לידתו. על-פי גישה זו, השינויים שחלים על הילד המתפתח מצריכים החלת שינויים בתכנית הלימודים ובדרכי ההוראה, כך שיתאימו לישותו המתפתחת בכל שלב ושלב.
אם כן נשאלת השאלה מדוע לא ניתן להכניס גם טכנולוגיה ומחשבים בשיטת ההוראה הזו, הרי זוהי גדולתם של הכלים הטכנולוגיים לתת מענה לשונות בין התלמידים ולהכיר ביכולותיהם השונות?
 ד"ר גילה קורץ העומדת בראש מגמת התקשוב בבית הספר לחינוך במרכז ללימודים אקדמאיים,  וד"ר גילה לוי עצמון שותפתי לספסל הלימודים, מגיבות על כך בכתבה, כי בבית ספר זה בסך הכל המירו טכנולוגיה אחת- המחשב  באחרת – עפרון ונייר "לטעון כי טכנולוגיה אחת עדיפה על השנייה תחטא לאמת" עוד הן אומרות שהטכנולוגיה במסגרת חינוכית לעולם אינה עומדת בפני עצמה, מטרתה אך ורק לשרת את התפיסה החינוכית. המחשב הוא בעל פוטנציאל לשנות את אופן הלמידה, שילוב מיטבי של התקשוב בהוראה יכול לתת מענה לשונות הבינאישית בכיתה, כל תלמיד מתקדם בקצב אישי תוך למידה פעילה.
אמצעי התקשוב המגוונים מזמנים למידה שיתופית אשר מקדמת הבניית ידע. הלמידה ההתנסותית המאתגרת והחווייתית, באמצעות התקשוב יש לה פוטנציאל לקדם את הלמידה ולשפר הישגים ובו בזמן ליצור עניין, מעורבות והגברת המוטיבציה, המהווה רכיב הכרחי להצלחת התהליך החינוכי. היתרונות הבולטים של ההוראה המתוקשבת אינם סותרים את היתרונות שיכולה להציע הוראה איכותית עם זאת השילוב של שניהם מסוגל לתת לכל תלמיד הזדמנויות ללמידה משמעותית יותר, מאתגרת יותר ולא פחות חשוב מהנה יותר.
לדעתי המחשב  אינו המטרה מה שבטעות נתפס אצל הרבה  אנשים וביניהם אנשי חינוך. שילוב המחשב בהוראה הוא אמצעי שבעזרתו ניתן לשבח את ההוראה. מחשב לא יחליף מורה גרוע שאינו יודע ליצור ענין אצל תלמידיו ולא מסוגל לחוש אותם ולכבדם. אם נדע להשכיל ולהשתמש בטכנולוגיה זו  בצורה מיטבית נוכל לבדוק ביתר יעילות, אם שילוב המחשב בהוראה תרם ולו במעט להשבחת ההוראה, או שכדאי לאמץ את ההחלטה של בית הספר בעמק הסיליקון ולהוציא את המחשב מן הכיתות. כי הרי אין מקום להחליף טכנולוגיה אחת באחרת אם לא יעשה שינוי משמעותי בדרכי ההוראה וכיוצא בזה גם בדרכי ההערכה.

סטנדרטים בחינוך

השבוע קראתי את מאמרו של פרופ' עמי וולנסקי The Rise and the Price of the Standards Movement  - "עליית תנועת הסטנדרטים והמחיר שגבתה".
 במאמרו זה סוקר פרופ' וולנסקי את רפורמת הסטנדרטים שהונהגה בבתי הספר בארה"ב  ובאנגליה מאז שנות השמונים. הכוונה שכל התלמידים באשר הם, צריכים לעמוד בסטנדרטים שקובעת מערכת החינוך ללא התיחסות לשוני בין התלמידים, למגוון הכישורים שלהם וליכולות השונות שלהם. תפקיד המורה הוא להיות אמון על הישגי התלמידים, זאת אומרת על המורה לדאוג שכל תלמידיו יעמדו בסטנדרטים אילו והישגיהם יעלו בהתאם, כי הרי לשם כך הוכנסה רפורמה זו כדי להעלות את הישגי התלמידים. הרעיון של שימוש  בסטנדרטים במערכת החינוך הונהג לראשונה במדינות המזרח ומשם הובא למדינות המערב בעקבות ההצלחה המרשימה בהישגי התלמידים במזרח, שם נהוג במערכת החינוך לבחון את התלמידים והבחינות הן המנוע התחרותי של החברה. נוצר חזון שטען שחינוך טוב הוא חינוך שניתן למדידה= סטנדרניזציה. גם ישראל שמצאה את עצמה במקומות הנמוכים והמביכים בטבלה הבינלאומית במדעים ובמתמטיקה שהביא לביקורת על מערכת החינוך. בעקבות התחושות הקשות נקבעו הצעדים הבאים שכל מפקח מקצועי התבקש להציב סטנדרטים עבור המקצוע שלו המסר היה "אם אין בידך סטנדרטים אינך קיים".

היתרונות שמנו אלה שהיו בעד בסטנדרטיזציה הם:

• לא ניתן היה להרחיב ולהנגיש את ההשכלה לכלל האוכלוסיה ובה בעת לשמור על רמתה ואיכותה ולכן הקונפליקט בין מצוינות לאיכות והנגשה ניתן לפתרון על ידי הסטנדרטים.
• תחרות מוציאה את המיטב מן האדם הכוונה לתחרות בין בתי הספר ובין התלמידים זו מובילה למצוינות ולעבודה קשה.
• רעיון הסטנדרטים משקף קפדנות ונמרצות ותורם לחוויה החינוכית.
• לספק את דרישת ההורים לחינןך טוב ואיכותי עבור ילדיהם.

לעומת זאת החסרונות בסטנדרטיזציה כפי שראו אותם המתנגדים:

• הסטנדרטים יצרו מתח ועומס בלתי הגיוני על המורים.
• המירוץ אחר ההישגים והסטנדרטים הביא לתופעת שינון ושנאה בקרב התלמידים לשנן את החומר.
• ילדים משכבות חלשות נפגעים פעמיים על ידי החברה פעם מעצם היותם הקבוצה החלשה ומעוטת היכולת ופעם שניה על ידי הצבת רף סטנדרט שאינו אפשרי עבורם.
• הלמידה לקראת מבחן הפכה לפדגוגיה, המבחנים והמעקב הפכו את ההוראה לצרה, חסרת מעוף  ולא יצירתית.

לדעתי מי שרוצה להציב למערכת החינוך סטנדרטים פירושו שרוצה ליצר פס יצור של תלמידים עם יכולות שוות ושיוויון מוחלט ביניהם. אך זה דבר שלא ניתן כלל לביצוע, אין שיוויון בין תלמידים אין שיוויון ביכולות שלהם.  צריך ורצוי לעודד את המצוינים ולא להפוך את הלמידה לבינונית כפי שהסטנדרטיזציה גורמת  . צורת ההיבחנות של התלמידים ממאיסה עליהם את הרצון להגיע לבית הספר. התלמיד מונע אך ורק על ידי מוטיבציה חיצונית וכלל לא עם מוטיבציה פנימית ללמידה. אני תקוה שמערכת החינוך תשכיל להבין את הנזק שהסטנדרטיזציה הביאה להוראה ולחינוך ואף פגעה קשות במעמד המורים.

תקשורת מורים ותלמידים ברשתות החברתיות

לאחרונה פרסם משרד החינוך חוזר המנכ"ל ובו רשימת נהלים לשימוש ברשתות חברתיות למורים, תלמידים והורים שאחת מהן היא האיסור על מורים או על אנשי צוות חינוכי אחרים, ליזום תקשורת עם תלמידים ברשת חברתית, להציע להם חברות ולאשר הצעות חברות שיתקבלו מהם. לאחר הפרסום הנושא נידון רבות בכלי התקשורת השונים  וברשת האינטרנט. נשאלת השאלה האם מגבלות אילו טובות, נכונות ועיניניות או שאינן מתאימות לעידן בו אנו חיים? אילו המצדיקים את הנהלים החדשים טוענים שמורים ותלמידים לא יכולים להיות בקשר חברי, שמא הגבולות של המותר והאסור יטשטשו והתלמיד יהיה חשוף לפרטיו האישיים על המורה ולהפך המורה ידע פרטים אישיים על התלמידשלא רצה לחשוף אותם בפני המורה. המתנגדים לאיסורים אילו טוענים שמשרד החינוך הדוגל במיומנוית המאה 21 לא יכול להדיר את רגלי המורים מן הרשת החברתית ששם נמצאים תלמידיהם. ועוד הם טוענים כיצד ניתן יהיה ללמד את התלמידים את כללי השיח ,שיתוף פעולה וכללי דיבור נאותים אם המורים לא יהיו שם ויהיו שותפים. על סמך הכרותי את הנושא מקרוב קשה לי להבין את המורים המאשרים חברות או מציעים חברות לתלמידים בפיסבוק האישי שלהם. ברור לי לחלוטין שאיני מעונינת לשתף את תלמידי בפרטי האישיים או לשתף אותם בתמונות משפחתיות או אירועים אישיים שלי, שהרי זוהי מציצנות ורכילות לשמה. אך ניתן לעשות זאת אחרת וכדאי לנצל את הרשת החברתית ולפתוח קבוצה סגורה בה חברים התלמידים והמורים שם לא יפורסמו דברים אישיים ופרטיים ושם יוכל להיות שיתוף פעולה עיניני וממוקד בעיניני בית הספר ולמידה בלבד בין המורה לתלמידים. שיתוף מקצועי לחלוטין. בדרך זו אנו המורים נוכל להיות זמינים ,נגישים וקשובים לתלמידים נוכל להשביח את הכתיבה ואת כללי השיח ואז לא נהיה עדים לתופעות של חרם ודברי שטנה וגנאי על מורים ברשתות החברתיות . לדעתי קיצוניות לכל צד אינה טובה המורה לא החבר של תלמידיו אך מצד שני המורה צריך להיות קשוב ,מתחשב וגמיש לצרכייהם של תלמידיו. רק כך נוכל להשביח את הלמידה ולהתאימה למאה ה-21 . אני מצרפת כתבה שהתפרסמה בווינט הנקראת "משרד החינוך התנתק מפיסבוק ומהמציאות" על אי ההבנה המוחלטת לעניין מצד משרד החינוך באיסור הגורף של ההתקשרות בין המורים לתלמידים בפיסבוק

"ריקוד המקרנה" על פי יאיר לפיד.

אני רוצה לנצל את  הכתיבה בבלוג זה ולהגיב על מה שכתב יאיר לפיד בטור השבועי שלו במוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות." מיום שישי שנקרא  "ריקוד המקרנה "יאיר לפיד כותב "שמשרד החינוך משקיע 270 מליון שקל כדי להתקין מקרן בכל כיתה ,שזה נשמע מצוין. הם רק שכחו לענות על שאלה אחת: מה בדיוק הם הולכים להקרין?" חבל שהדברים שנאמרו עושים עוול לציבור המורים בכללו. הקוראים שאינם נמנים עם ציבור המורים מבינים לא נכון את מהות המקרן בכיתה ממה שנאמר בכתבה ,ואילו ציבור המורים שכן עושה שימוש מושכל במקרן המותקן בכיתה מרגיש תיסכול שקולו לא נשמע . עצם הענין שבכתות בבתי הספר בישראל יש מחשב המחובר לאינטרנט ומקרן אז ברור לי וכן לכל צוות המורות בבית ספרי שגם הוא נמנה עם בתי הספר שחוברו למקרן, וכן לכל הסטודנטים שלומדים איתי במגמה שמערכי השעור שלנו השתנו ונוכל לקיים שעורים הרבה יותר אטרקטיביים ומעניינים עבור התלמידים .ברור שהבחירה איך לשלב את המקרן בשעור צריכה להיות של המורה המלמד בכיתה. לא צריך להגיד או לתת למורה תכנים או לציין מה בדיוק הוא יקרין שם ,ניתן להקרין את ספר הלימוד על המסך ,אך לא זאת המטרה היחידה של המקרן. קצרה היריעה מלהכיל את העושר המצוי ברשת האינטרנט בנושאי הלימוד השונים ,שאותם ניתן להביא לתלמידים על המסך. להמחיש תופעות ,להראות הדמיות, להקרין סרטונים, להביא את האירועים האקטואליים לכתה, לצפות בסרטים וכן אפילו לשחק במשחקים אינטראקטיביים  לימודיים המוקרנים על המסך וכל תלמידי הכתה שותפים להם. המקרן משולב בשעור כגורם הפתעה בתחילת השעור או בסיכום השעור, ברור לחלוטין לכל בר דעת שאין טוב יותר ממראה עיניים וממשמע אוזניים . כאשר מדברים וקוראים בגיאוגרפיה על מקומות שונים ניתן לפתוח את "Google Earth" ולראות אותם, להראות  את מיקומם המדויק על המפה האינטראקטיבית ואפילו לבקר שם וירטואלית בעזרת סרטון המצולם שם. כאשר מלמדים על מסלולו  של כדור הארץ סביב השמש ניתן להראות הדמיה המתארת וממחישה זאת .כאשר מלמדים על תופעות מדעיות כאלה ואחרות ניתן להמחישם טוב יותר. נכון שמקרן בכל כיתה זה מעט מדי ומאוחר מדי ובמדינות אירופה מקרנים כבר הוכנסו מזמן  וכי הטבלטים -מחשבי הלוח תפסו את מקומו של המחשב אך מוטב מקרן מאשר לוח, גיר, מפה תלויה על הקיר וגלובוס שליוו אותנו מאז קום המדינה.

החינוך במאה ה-21

המאה ה-21 מצטיירת בעינינו כמאה של קידמה והתחדשות ,של פריצות דרך בכל התחומים  התפוצצות הידע וטכנולוגיה מפותחת. אך כל זה פסח על מערכת החינוך על פי תפיסתו  של פרופ' דוד חן בקורס  "מדעי החינוך במאה ה-21 ",לדעתו זה שהתלמיד הלומד בבית ספר במאה ה-21 נתפס בעיני המערכת כעוד בורג שצריך לעמוד בסטנדרטים ובממוצעים כאלה ואחרים זוהי לא התיחסות נכונה, כיוון שכל תלמיד הוא עולם בפני עצמו אין סטנדרט אחד שצריך לעמוד בו. העקרון של הטבע זה השונות ולא הדמיון והאחידות ומערכת החינוך שעושה אותנו דומים נכשלת פעם אחר פעם כיוון שהיא מציבה מטרות בלתי אפשריות שמתאימות לתפיסות האדם במאה ה-19 זמן המהפכה התעשיתית שהביאה לפתיחת בתי ספר ציבוריים והעלתה על נס את חשיבות הלימוד והחינוך בבתי ספר לכולם ולא רק לבני האצולה. עוד אומר פרופ' חן שכל הרפורמות שנעשו במערכת החינוך הן פרוגנוזה בלי דיאגנוזה, זאת אומרת נותנים תרופה בלי לדעת מה הבעיה .יש הרבה ידע בחינוך אך הוא לא מחובר ולא מעודכן ולא מתיחס לחקר האדם. לדעת פרופ' דוד חן החינוך הוא מדע ויש להתיחס אליו ככזה ולבנות תיאוריה מדעית לחינוך שמרכיביה הם: מורה ,תלמיד , טכנולוגיה.אני מצרפת כאן ציטוט ממאמרו של פרופ' דוד חן שנקרא "אינכם מבינים בחינוך? אתם יכולים להיות ראשי ועדה" שפורסם בדאמרקר שבו אומר פרופ' דוד חן את הדברים הבאים:"הדיון הציבורי נעשה ללא בסיס נתונים של ממש וללא היכרות עם הנעשה בעולם. מה אין בשיח הציבורי? ממש פלא, מהשיח העוסק בחינוך נעדרים שני עמודי התווך של החינוך: אין תלמידים ואין תוכן. למשל, תפישת התלמידים במערכת החינוך היא תפישה מכניסטית שמקורה במהפכה התעשייתית. היעד של "סטנדרטים בחינוך" מתעלם מכל מה שהמדע של המאה ה-20 מלמד אותנו על השונות הבין-אישית החברתית והתרבותית של התלמידים. התמודדות עם השונות העצומה צריכה להיות נושא מרכזי בדיון הציבורי של חברה המבקשת להיות הומניסטית, חכמה עם חופש מחשבה ועידוד מצוינות.

דוגמה בולטת אחרת היא נושא הידע הנדרש לקיומה של חברה אזרחית, כלכלית וסולידרית. ידע שנקרא ליבה. נושא הליבה הוא נושא ערכי, פילוסופי חברתי, תרבותי וכלכלי. מעולם לא התקיים בישראל דיון משמעותי בעניין. חוזר המנכ"ל מגדיר את הליבה במספר שעות לקבוצת מקצועות, אך לא התקיים כל דיון מקצועי, ערכי וציבורי בנושא, ולכן אין בהגדרת הליבה תכנים. קליפה ריקה. חינוך הוא עניין רציני. הגיע העת להפקיע את הדיון הציבורי מידי שרלטנים התופשים טרמפ על התחום ולהעביר אותו לפסים רציניים שבהם קודם כל מבינים את הבעיה - ורק אז מחפשים את הפתרון, כמו במדינות אחרות שמבינות מהו חינוך לצדק חברתי, לכלכלה, לערבות הדדית ולידע אישי מגוון".מצרפת  קישור לכתבה המלאה שהתפרסמה ב- 7.11.11 בדאמרקר.

 לדעתי פרופ' דוד חן מנתח נכון וברור את הבעיה של מערכת החינוך בארץ ,כיוון שאני נמצאת במערכת שנים רבות ורואה את האמור לעיל הלכה למעשה. מערכת החינוך ניסתה להכניס לשורותיה שינויים כאלה ואחרים ושינויים אילו לא שרדו לזמן רב ולא הביאו את השינוי המיוחל שכולם ציפו שיגיע .התלמידים נמדדים במבחנים ארציים ובינלאומיים צריכים לעמוד בבחינות הבגרות. להגיע לסטנדרטים וליעדים המתוחמים  בתוכנית הלימודים  וזוהי התכלית של הלמידה בבית הספר. כאשר ראו שהתלמידים בישראל הם תת- משיגים הגבירו את שעות הלימוד במקצועות הליבה ,אם כן נשאלת השאלה המהותית מה כן יביא את השינוי המיוחל האם זוהי תוכנית התקשוב שקורמת עור וגידים ומוטמעת בבתי ספר בארץ? שבה ניתן מקום וחשיבות לילד כאינדיבידואל ובעל מכוונות עצמית. התשובה לכך תהיה ברורה והחלטית כל עוד תוכנית התקשוב תהיה צמודה לתוכנית הלימודים שבה מוכתבים הסטנדרטים שבהם התלמיד צריך לעמוד ולא יתנו חשיבות לשונות שקיימת אצל התלמידים וליכולות הלמידה השונות וכן שינוי בתפיסה שהתלמיד צריך לעמוד בסטנדרטים ללא התיחסות לכך  שהוא הוליסטי ויש בו מכלול התנהגויות וידע שצריך להתאים את תוכניות הלימודים לכאלה המתיחסות לשונות הקיימת בין התלמידים.