מנהרת הזמן באמצעות הפייסבוק

לפני כמה שבועות קיבלתי הצעת חברות מאוד מפתיעה בפייסבוק מתלמידה שלי,שהייתי המחנכת שלה בכתה ה' לפני 15 שנים .מאחר ועברו 15 שנים ויחסי הגומלין בין מורה ותלמיד אחרי תקופה כזאת מקבלים מימד שונה עניתי בחיוב, ומכאן התפתחה שיחה מעניינת שהביאה אותי לתובנות מקצועיות וחברתיות מנקודת מבט שונה, בהתאם לתקופת הזמן שחלפה מאז הפרידה, עם סיום הלימודים.האירוע שתואר העלה בליבי מחשבות לגבי הרשת החברתית העוצמתית שהפכה להיות נפוצה כל כך ושימושית בחיי היומיום. הפיסבוק מאפשר איתור מידי של דמויות ,חברים ,קרובי משפחה ,מן העבר באופן כמעט מיידי ופותח אפשרויות ליצירת וחידוש קשרים חברתיים של קבוצות ואירגונים. ומנגד מאפשר יצירת קשרים חברתיים חדשים. פתיחת אפשרויות עסקיות ויצירת עולם תוכן חדש. כל הסיטואציה התאפשרה הודות להיווצרות תשתית טכנולוגית מהפכנית המאפשרת יצירת קשרים מהעבר ובניית קשרים מהעתיד וזאת הודות לשני מרכיבים מהפכניים שנוצרו בתקופה האחרונה מרכיב ראשון: תפוצה ושימוש בהיקפים אדירים כמעט בכל בית ובטווח גילאים נרחב ,מה שמהווה קרקע פוריה וכיסוי מוצלח לאיתור ויצירת הקשר המבוקש .מרכיב שני זה האפשרויות הטכנולוגיות שנוצרו עם המצאת הפייסבוק מעבר למימד האישי.שרשרת חדשה של התפתחויות מפתיעות שנוצרו והתהוו באמצעות הפייסבוק בצורה מפתיעה ומהירה כאשר החולייה הבאה בשרשרת היא רק ענין של זמן שהכלי מאפשר.אנו עדים בתקופה האחרונה גם לכך שהפייסבוק הוא כלי תומך ומשפיע לביצוע שינויים חברתיים ומהפכניים המביאים לשינויים מרחיקי לכת ,הן פוליטית מדינית והן פוליטית חברתית, ספק רב אם אירועים אלו היו מתרחשים ואם היו מתרחשים בודאי שלא בקצב ובדינמיקה שאופינית לעידן הפיסבוק. "אביב העמים "בארצות ערב והקריאה לצדק חברתי אצלנו. אכן מדובר בכלי ייחודי שבשימוש מוסכל ונכון ניתן להתגונן מהסכנות הטמונות בו ולהנות מהכלי החדשני ורב העוצמה שפרץ בסערה לחיינו. יכולת התקשרות אל העבר ופתיחת דף חדש לעתיד והכל בלחיצת כפתור ובלי לצאת מן הבית. ולסיכום אני מצרפת כתבה שהתפרסמה בעיתון הארץ בתאריך 17.8.11 שנקראת "אפקט הפייסבוק: מבט מבפנים על החברה שמחברת את העולם"מאת דייוויד קירקפטריק.על הרשת חברתית ,פייסבוק היא חברה מלאה בסתירות פנימיות. מצד אחד, היא צמחה במהירות חסרת תקדים ומעסיקה את הגולשים החברים בה במשך שעות ארוכות בחודש, אך מצד שני, היא חברה צעירה, אטומה למתבונן מן החוץ, שמסרבת בעקשנות לצאת להנפקה ציבורית (כי אז לא תהיה אטומה למתבונן מן החוץ), ובמובנים רבים משנה מהיסוד את התפישה המודרנית של "פרטיות". היא התגלתה, כאמור, כתשתית הטכנולוגית שעל גבה מתארגנות מהפכות: מהדחת מובארק ועד מחאת האוהלים. היקף השפעתה אינו הולם כלל את גילה הצעיר (השירות הושק לראשונה בפברואר 2004) ואני יכול להעיד שיש לי סטודנטים שלא יכולים לדמיין את חייהם בלעדיה. כך כותב  יובל דרור

העתיד כבר כאן- האמנם?

היום נפתחה שנת הלימודים תשע"ב ,וזהו זמן טוב לבדוק איך המהפכה הדיגיטלית מתבצעת הלכה למעשה בחינוך הן בעולם וכנגזרת מכך גם בישראל?. "בחזרה לעתיד " כך נקראת הכתבה בעיתון "ישראל היום"שהתפרסמה ביום חמישי  בתאריך 1.9.2011 הכתבה מגוללת לפנינו את מהפיכה זו . נכתב שם כי:
 "כיתות ממוחשבות, מחברת דיגיטלית לכל תלמיד וספרים באינטרנט - זה העתיד שאליו צועדות מערכות חינוך בעולם • ומה עם ישראל? עוקבים, אבל בינתיים התוכניות אפילו לא על הנייר". נשמע דמיוני ?אז בדרום קוריאה התלמידים לומדים כך ,וזה מה שנכתב בכתבה :"התלמידים במערכת החינוך בדרום קוריאה יגיעו לכיתות עם מחשבי טאבלט, וכל הספרים והחומר הנלמד יהיו ממוחשבים וזמינים לקריאה במחברת הדיגיטלית. את מקומם של הלוח והגיר יתפוס מסך גדול שיהיה מחובר למחשבו של המורה. מיותר לציין שכל בתי הספר במדינה מרושתים אלחוטית ומחוברים לאינטרנט. מצגות מולטימדיה, מסמכים אינטראקטיביים ומאגרי מידע אינטרנטיים הם כלים המשמשים את תלמידי דרום קוריאה כבר בימים אלו."עוד נכתב שד"ר עופר רמון מנהל אגף מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך יצא לדרום קוריאה לבדוק האם ניתן להביא זאת גם לישראל, הוא צופה ומקווה שגם בישראל יגיעו התלמידים עם טאבלטים וספרי לימוד דיגיטלים .אין ספק שמערכת החינוך שלנו עושה צעד חשוב מאוד בנושא,כפי שכבר כתבתי ברשומות הקודמות על תוכנית התקשוב של ישראל, אך נשאלת השאלה האם שוב נהיה מאחור ? בימים אילו שוקדת מערכת החינוך על הטמעת ארבעת דגמי ההוראה השונים ללמידה מתוקשבת : מקרן ומחשב בעמדת מורה ,ודגם נוסף זה עבודה עם לוח אינטראקטיבי בעמדת מורה , דגם נוסף שבו התלמידים יעבדו עם מחשבים ניידים בעגלות מחשבים על פי מספר התלמידים ודגם נוסף מספר מחשבים קטן  יותר לקבוצות תלמידים .על פי ההתפתחות המהירה ,ההמצאות החדשות והרצון ליעל את הפשטות  והנגישות של הטכנולוגיה , אז דרך למידה כזו כמו שמשרד החינוך מתחיל להטמיע בבתי הספר בארץ ניראת כבר מיושנת למרות שהיא עדיין לא הגיעה  לכלל בתי הספר בארץ . נראה כבר כי זוהי טכנולוגיה מיושנת לעומת זו שמשתמשים בה בדרום קוריאה.האם נזכה גם אנחנו כאן בישראל לראות כתות כאלה? האם ילדי ישראל יזכו גם ללמוד כך?קשה לצפות זאת אך ברור לחלוטין שזהו הכיוון החדש שיש לשאוף ולהגיע אליו. אכן כתבה מעניינת ומציתה את הדמיון.

המורה המקוון

אני עומדת בפני סיומו של סימסטר ג' ,ואולי זהו זמן מצוין לבדוק את ההתפתחות המקצועית שלי . איך אני הופכת למורה שיודעת לשלב את הטכנולוגיה בהוראה ? איך הלימודים לתואר שני בתקשוב הביאו לשינוי בידע ובחשיבה שלי ?כיצד תראה ההוראה -למידה שלי בעתיד ? במאמרו של ד"ר אברום רותם "המורה המקוון: למידה -הוראה אחרת" השכיל ד"ר אברום רותם לתאר את התהליך שעובר מורה מהיותו מורה המלמד בדרך מסורתית ועד לשינוי המיוחל, הפיכתו למורה מקוון מיטבי .בתחילה המורה צופה מביע התנגדות או שימוש פאסיבי במחשב לצורכי הוראה -למידה.השלב השני אשליית הידיעה התנגדות לשינוי בפרדיגמת הוראה -למידה ,יש למורה תפיסה שגויה לטכנולוגיה המהווה עזר בלמידה -הוראה .וזאת בעקבות שליטה חלקית במיומנוית המחשב. השלב השלישי אותו עובר המורה המסורתי התעוררות, המורה מבין את הפוטנציאל הטמון בטכנולוגיה לשם הוראה -למידה ,אך חסר ידע וכלים איך וכיצד לעשות זאת יש לו תחושת עמימות, אי הבנה ,מחסור בכלים ,וחוסר שליטה בתקשוב גורמת לו למבוכה ,אך מצד שני להכרה בצורך להתנסות ולהתמחות בהוראה מקוונת .השלב הרביעי התמודדות ,המורה יוזם ומחפש דרכים ורעיונות לשיפור ההוראה המקוונת.מתנסה ביישום כלים טכנולוגיים-פדגוגיים בהוראתו ומתנסה בפיתוח עצמי של פעילויות מקוונות ללומדים. השלב האחרון הוא:הבשלה ואורח חיים בו המורה עובר טרנפורמציה אישית -מקצועית ממורה מסורתי למורה מקוון ,בעל מודעות לידע הטכנולוגי ומשמעותו בשינוי הוראה -למידה  ושינוי בתפיסת תפקידו ומתן חשיבות ללמידה המקוונת.
זהו בדיוק התהליך שעברתי במשך לימודיי במכללה .כאשר התחלתי את לימודיי הייתי בשלב שבו הייתה לי  ההבנה לפוטנציאל הטמון בטכנולוגיה לשם הוראה -למידה, אך לא היה לי הידע המספיק ,מחסור בכלים וחוסר שליטה בתקשוב, אך היה לי ברור שאני רוצה וצריכה להתמחות בהוראה מקוונת. לאחר התנסויות בבניית יחידות לימוד מתוקשבות ,התנסויות בבניית פעילויות אינטראקטיביות , בניית אתר,החשיפה לכלים טכנולוגיים שונים ומגוונים ולסביבות למידה שונות ,חשיפה למאמרים ומחקרים שנכתבו ובדקו את שילוב הטכנולוגיה בהוראה.אני יכולה לומר שההוראה המקוונת בהחלט תהפוך לאורח החיים שלי ,הבנתי את המשמעות והחשיבות בהכנסת הטכנולוגיה  להוראה . אני רואה את עצמי כמובילת שינוי בבית הספר .אני תקווה שאביא לשינוי המיוחל .

האם פייסבוק בבית הספר היסודי ?

רציתי לשתף אתכם בסוגייה שעלתה בשעור של ד"ר חגית מישר טל בקורס "היבטים גלובליים של התיקשוב". והיא שתלמידי בית הספר היסודי לא יכולים לפתוח פייסבוק אופציה זו חסומה במחשבים הנמצאים בבית הספר היסודיים בשל הוראה ממשרד החינוך וכיוון שהגיל המותר מבחינת פייסבוק לפתיחת חשבון הוא 13  .קורס זה רובו ככולו מנוהל ברשת החברתית פיסבוק . זאת אומרת הדיונים ,מצגות השעור , המשימות כולם מועלים לקבוצה סגורה שחברים בה כל הסטודנטים בקורס ומנחה אותה המרצה ד"ר חגית מישר טל .המטרה בלימוד מסוג זה היא כמובן אירגון הקורס ,במקום להכניס את כל מרכיבי הקורס לאתר המכללה כל הקורס מנוהל אך ורק בפייסבוק , אך לדעתי יש לכך ערך מוסף ומטרה נוספת לחשוף אותנו הסטודנטים לחינוך אשר רובינו עובדי מערכת החינוך לדרך חדשה שבה אנו יכולים לנהל את הלמידה המקוונת שלנו בבית הספר ,כמובן לפתוח קבוצה בה חברים ילדי הכיתה והמורה מנהל את הקבוצה .תחום הדעת יכול להבחר על ידי המורה . למידה בדרך זו יוצרת שיתוף פעולה בין התלמידים עצמם ובין המורה, גורמת לפיתוח מיומנויות שונות הן אוריניות והן תיקשוביות אצל התלמידים והופכת  את הלמידה לחוייתית .אך מנגד לא ניתן לעשות זאת ולעבור על החוק ובעיקר לא לשתף פעולה עם אותם ילדים שנרשמים למרות שאינם בני הגיל המתאים לכך ,הצעה נוספת שעלתה והיא שהתלמידים יעבדו בפייסבוק של הורייהם שגם לזה לדעתי יש טעם נפגם .לא ניתן לנהל למידה אמיתית שהיא בחסות ההורים . ההורים נידרשים אך ורק ליידוע ולא לשיתוף בלמידה .עד שלא תעשה חשיבה מחודשת בעניין ויתנו על כך את הדעת אל לנו כעובדי הוראה להפר חוק זה , למרות התועלת הגדולה . פייסבוק היא רשת חברתית ששנויה במחלוקת אצל רבים ובעיקר עובדי מערכת החינוך ,בשל מקרים רבים בהם בני נוער  יצרו קשר לא ראוי בפייסבוק וקשר זה המיט אסון על הנער ומשפחתו . אך כמו כל דבר בחיים צריך לדעת להפעיל שיקול דעת ולבדוק כל דבר לגופו .אם נסתכל מראות עיניו של הילד אז שימוש בפייסבוק למטרות למידה יהיה מאוד אטראקטיבי סוף כל סוף אין הפרדה בין עולם בית הספר לעולמו הפרטי של הילד .

למידה מרחוק

מהי למידה מרחוק? מה הם היתרונות בסוג של למידה כזו ? ומה הם החסרונות? .
פרופסור גבריאל סלומון כתב מאמר שנקרא : למידה מרחוק : האם למידה ? האם מרחוק? במאמרו זה כותב סלומון על כך שהאוניברסיטאות שהיו פעם מקור המידע שאליהן מגיעים כדי לקבל מידע וידע . בעידן החדש אמצעים טכנולוגיים  מחליפים את הצורך להגיע לאוניברסיטה ,המידע מצוי אצלך ואינך צריך לצאת מן הבית כדי לקבלו ולרוכשו.
" פתאום יכול אדם ללמוד כל דבר מכל מקום ובכל זמן, אדם יכול להשיג מידע לו הוא נזקק באפס זמן ובמאמץ מינימלי היציאה מן הבית לשם השגת מידע והכלה הפכה להיות מיותרת, נעלמה נדירות הידע ועמה ההפרדה בין השאיפה להשכלה לבין הבלי היומיום. את משימות ההשכלה הגבוהה יכולים אמצעים אלקטרוניים להחליף בקלות, או כך לפחות טוענים כמה ממתלהבי האלקטרוניקה ומנביאי העולם החדש והאמיץ. האם טענותיהם תקפות או שאני מעמיד כאן דחליל קש של איום שאינו קיים ? אולם חוששני שהאיום הוא אמיתי והטיעונים רציניים, כפי שניתן לראות כבר היום בארצות הברית כבר החלו במקומות כמו ,UCLA colorado, Berekly ומקומות אחרים. מוסדות אלה ורבים בעקבותיהם כבר החלו להפיץ באופן נמרץ תוכניות לימוד וירטואליות וכבר ניתן היום לרכוש תואר מתקדם במנהל עסקים באוניברסיטת Ciracuse תואר מתקדם בכלכלה מהונג קונג ודוקטורט מאוניברסיטת אריזונה, מבלי לצאת את הבית. " סלומון (2000) .זאת אומרת בכדי להיות עדכני ועכשיו האוניברסיטאות צריכות להציע לסטודנטים אפשרות ללמוד מהבית ללא צורך להגיע לאוניברסיטה באופן פיזי .אכן זה נראה מצוין גן עדן עלי אדמות , אך אליה וקוץ בה . האם למידה מרחוק יכולה להחליף לחלוטין את הלמידה פנים מול פנים? אז מתברר שגם לשיטת לימוד כזו יש חסרונות שהבולט ביותר ועליו ארחיב את הדיון הוא דוקא מהצד התרבותי ומהצד החברתי פסיכולוגי של הענין . מחקרים פסיכולוגים מראים שאינטראקציה ,דיון ,שיתוף פעולה ,חיכוך  בין בני אדם מביאים ללמידה והפנמה של הנלמד ,את הידע ניתן ליצור רק על ידי עיבוד המידע תוך כדי למידה משותפת עם אחרים .זה דבר שחסר בלמידה מרחוק צריך  להתמודד עם החומר לבד . ניתן ליצור דיון ,אך זהו דיון וירטואלי שבו לא רואים את הבעות הפנים של חברי הקבוצה ולא ניתן להבין דברים מהאינטונציה שבה הם נאמרו ולא לראות את שפת הגוף החשובה יותר ממה שנאמר .דבר נוסף שצריך לתת עליו את הדעת בלמידה מרחוק הבדלי תרבויות בין המורה לתלמידיו הבדלים אילו מאוד משפיעים על למידה מרחוק כי המורה לא מודע לתרבות ממנה באים תלמידיו והיא לפעמים אף זרה לו . ולכן מה שלמורה נראה כמובן מאליו לתלמידיו זה לא כך. לעומת זאת בלמידה פנים אל פנים התלמיד צריך לצאת מהתרבות שלו ולהתאימה לתרבות המורה  כדי שתתבצע למידה .הוכחה לכך ניתן לראות בכך שלמרות הנוחות של הדבר שניתן  להשאר בבית  ללא עצבים בעמידה בפקקים , ללא ביזבוז דלק או בבזבוז זמן מיותר למציאת  חניה ,  ישנה העדפה על ידי רבים ,כן  לצאת מן הבית , כדי לפגוש אנשים ולהתחכך אתם .אני שואלת את עצמי האם באמת אנו צועדים לקראת עידן בו אין צורך באינטראקציה חברתית ,כל אחד ישאר בביתו יעבוד וילמד רק בעזרת האמצעים הטכנולוגיים? האם נוכל לסגור את הפערים החברתיים והפסיכולוגיים  שיווצרו בעקבות כך ?  כי האדם הוא יצור חברתי הזקוק לחברה כדי להתפתח להתעצם לבנות לו דימוי עצמי ולפתח את בטחונו העצמי .

"פער דיגיטלי"

"פער דיגיטלי"  ביטוי הנשמע חדשות לבקרים.
 מהו פער דיגיטלי ? מדוע הוא נקרא כך? פער בין מי או מה ? האם הוא קיים במדינת ישראל ? אם קיים האם אפשר לצמצמו ואיך? אנסה כאן לענות על חלק מהשאלות וחלק מהשאלות תשארנה ללא מענה . אז אתחיל בפירוש מילוני: הפער הדיגיטלי (Digital Divide) הוא סוגיה חברתית פוליטית המתייחסת לפער בין אוכלוסיות בעלות גישה קבועה ויעילה לטכנולוגיות דיגיטליות לבין אלו שאין להם גישה זו. במילים אחרות, הפער הוא בין אלו שיש להם את היכולת להיעזר בטכנולוגיה הדיגיטלית לבין אלו שאין להם יכולת זו.(ויקפדיה ).לפי הגדרה זו אז במדינת ישראל שתי האוכלוסיות שניתן לזהות פערים ביניהן הם חילוניים וחרדים, ערבים ויהודים ובין האוכלוסיה המתגוררת   במרכז לאוכלוסיה המתגוררת  בפיריפרייה ובעיירות הפיתוח . כמובן שנמצא קשר ישיר בין המצב הסוציואקונומי ובין היכולת הדיגיטלית . בבואנו לבחון את הסוגיה  ניכר כי מה שעומד בבסיסו של כל שינוי מהמצב הקיים הינו מתן היזדמנות שווה ,והאמצעים המתאימים להתנסות באמצעים הדיגיטליים. בראש ובראשונה הגורם הדומיננטי והמשפיע במתן ההזדמנויות הינה מערכת החינוך שבה מתבצעת הלמידה והשימוש באמצעים טכנולוגיים ,לשם איתור מידע, איסוף מידע ועיבודו .ניכר כי יש מודעות עצומה במתן התנסות בכלים אילו שמגיעים לכלל האוכלוסייה כולל השכבות החלשות ,למשל בפרויקט שנקרא "מחשב לכל ילד" חולקו מחשבים לילדים שלא היו מצויים בביתם  ,למרות זאת אין די בכך להביא לצימצום  של הפער ,כיוון שבנוסף לאמצעי שהוא המחשב ,ללא סביבה תומכת המכירה את היכולות הרבות הטמונות  בכלי זה  ואמצעים טכנולוגיים משלימים הנמצאים בבית ,ומהווים נידבך נוסף המשלים את ההתנסות וההתמקצעות המלאה באמצעים הדיגיטליים לא יתבצע שינוי ,הפער לא יצטמצם. נוסף לפערים המתבססים על מצב סוציואקונומי ומנטלי ישנם פערים המתקיימים מסיבות אחרות עבור חלק מהחברה הישראלית ,הנובעים מהבדלים משוני בסדרי עדיפויות ומאורח החיים המקובל ,עיסוקי הפנאי ותרבות הבילוי .קיימות אוכלוסיות חרדיות  הרואות  בעידן הדיגיטלי ביטוי לתרבות מסוימת הנוגדות את אורח החיים השמרני על פיו הם נוהגים .להערכתי עם הזמן  וההתקדמות הטכנולוגית ,הורדת העלויות ועקב כך הזמינות של האמצעים הדיגיטליים, ובראש ובראשונה מודעות לחשיבות היכולת הדיגיטלית כדי להשתלב בעולם הגלובלי ,תאפשר את הרחבת מעגלי השימוש וחדירה לעוד שכבות באוכלוסייה שעד היום לא יכלו להרשות לעצמם רכישה ושימוש באמצעים טכנולוגיים וכן אוכלוסיות שאינן מודעות להתרחשויות הרוחשות ברשת .כפי שהצגתי את הדברים עד כאן אנסה לפתוח אשנב לשני העשורים הבאים: לפי קצב ההתפתחות הטכנולוגית ובכללה ההתפתחות הדיגיטלית ,העידן הבא יהיה כזה שללא רכישה בסיסת של יכולת דיגיטלית ,גם פעולות בסיסיות בחיי היומיום יהיו בלתי אפשרייות  למימוש . מערכת החינוך גם לה יהיה חלק נכבד בשינוי החשיבה בלמידה ובצורך במיומנויות דיגיטליות כדי להשתלב בה ולהצליח .ובאשר ל"פער הדיגיטלי" כל עוד יהיה פער על רקע חברתי וסוציואקונומי יהיה גם פער דיגיטלי.

הצגת תוכנית התקשוב של ישראל "במרכז ללימודים אקדמאיים"

ביום שני השתתפתי במפגש שהתקיים במכללה, שבו הוצגה תוכנית התקשוב הלאומית של ישראל על ידי רוני דיין מנהל גף ישומי המחשב במשרד החינוך  ורונית נחמיה מפקחת תיקשוב ארצית . כן נכחו עוד פרו"פ דוד חן דקאן החינוך במכללה ,ד"ר גילה קורץ ראש ההתמחות בתקשוב ולמידה במכללה ,מרצים שונים מן המכללה ובוגרים  של המגמה .   רוני דיין הציג את התוכנית שקראנו וניתחנו בשעורים שלנו במכללה כפי שפרטתי בפוסט הקודם שלי . אני רוצה להתייחס לנושא  שעלה בהצגת התוכנית וזו הדרך ליישום התוכנית והמשאבים בהם יוכלו המורים להשתמש כאשר ירצו לבנות שעורים מתוקשבים כפי שהוא נקרא בתוכנית תכנים דיגיטליים . רוני דיין הפנה אותנו לאתר שנקרא פורטל התוכן הדיגיטלי  שבו יש פירוט של כל הנושאים הנלמדים  בבית הספר היסודי ,לפי תוכנית הלימודים בכל מקצוע, ופעילויות בנושאים שונים שפותחו על ידי ספקי תוכן חיצוניים שאושרו על ידי משרד החינוך .אילו סביבות למידה סגורות ,הכניסה לסביבות הלמידה שלהם היא עם שם משתמש וסיסמא   . אם נסתכל על הפעילות שרוחשת ברשת בתקופה האחרונה אז המגמה שתופסת תאוצה היא פתיחות ושיתופיות הרבה מאוד תכנים ופעילויות עולות לרשת .הן אינן סגורות וניתן לעשות בהם שימוש ,כמובן ללא הפרת זכויות יוצרים . לדעתי צריך יותר להאמין שהמורים הם אלה המכירים טוב את תלמידיהם ומסוגלים לבנות שעורים בצורה מיטבית הם צריכים לקבל הדרכה ותמיכה ולהשתמש בסביבות למידה פתוחות בלבד כפי שהתנסנו בסמסטר הקודם  כאשר בנינו יחידת לימוד א- סינכרונית , שהתבססה על תכנים פתוחים ברשת .ועל כן לדעתי השיתוף פעולה עם ספקי תוכן שונים לא הכרחי לשם בניית תכנים דיגיטליים .תחום נוסף שעלה בהצגת התוכנית זה הנושא של  התאמת תוכניות הלימודים ,תוכניות הלימודים המוכרות לנו משנים קודמות שלפיהן לימדנו עד כה כאשר לימדנו בשיטה המסורתית ,התוכניות סגורות ומתאימות יותר לעידן הקודם .עם תוכניות אלה רוצים לפתח לומד עצמאי ,חוקר וכן לתת מענה לשונות של תלמידים כאשר הם נבחנים וצריכים לעמוד בסטנדרטים . ופה אצטט את דבריו  של פרו"פ דוד חן "שתוכניות הלימודים הן מהמאה ה-19 ואותן מביאים לתלמידים שצריכים ללמוד את מיומניות המאה -21 " .כאשר  נדרש מהילדים לעמוד בדרישות ובסטנדרטים  של התוכנית ולהציג בקיאות ולעמוד בהיישגים המצופים מהם  ,כשתוכנית התקשוב מטרותיה לייצר לומד עצמאי וחוקר עם מענה לשונות בין התלמידים אז נשאלת השאלה איך ניתן ליישם זאת אם התלמיד צריך להגיע לסטנדרטיים שווים בידע ובקיאות ?

למרות כל זאת אני רואה שינוי בתפיסה המערכתית יש חשיבה .יש ביקורת, לומדים ממדינות אחרות ומן העבר והציגו תוכנית  טובה ומקיפה, חשוב מאוד  שתצא לדרך וסוף כל סוף תהפוך את בתי הספר לרלוונטים לתלמידים.

אני מצרפת את הסרטון בו רואים את רוני דיין  מציג את  התוכנית במרכז ללימודים אקדמאיים באור יהודה .וסרטון שני בו פרו"פ דוד חן מביע דעתו על התוכנית כפי שהוצגה על ידי רוני דיין.